הם מגיעים לדלת. נציגי צה"ל, בשקט, בשעה שאינה שעה, מביאים את הבשורה שמרסקת את החיים: "בנכם נפל בקרב". רגעים ספורים לאחר מכן, עוד בטרם מתבהרת עוצמת השכול, נמסרת להורים או לאלמנה עוד הודעה: "יש אפשרות ליטול מזרעו של הנפטר. נדרשת החלטה מידית".
מאז פרוץ המלחמה, הפכה סיטואציה זו לשכיחה עד להכאיב. על פי נתונים שנאספו, נלקח זרע מ-
250 חללים כאשר 77% מהבקשות לנטילה הגיעו מהוריהם והיתר מבנות הזוג. מדובר במספר לא זניח במציאות משפטית שאינה מוסדרת בחוק.
עד תחילת הלחימה, התבסס הנושא על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, משנת 2003. ההנחיות איפשרו לבת זוג לבקש נטילה ללא צורך באישור בית המשפט, ואילו ההורים נדרשו לאישור כאמור, לאחר שהוכיחו את רצון הנפטר לכך. במשך השנים הונחו הצעות חוק בנושא, אך אף אחת מהן לא הבשילה לכדי חקיקה. התחום נותר מוסדר רק באמצעות הנחיות.
הכאוס שהביאה המלחמה שינה את הכללים. בימיה הראשונים ראתה היועמ"שית דהיום, עו"ד גלי בהרב-מיארה, מקום להקלות נוכח המציאות הנוראה, ואפשרה גם להורים ליטול זרע ללא אישור בימ"ש. אולם מה שנועד להיות פתרון לשעת חירום זמנית, הפך לפרצה רחבה. המציאות כיום היא, שקציני הנפגעים מודיעים לכל משפחה שכולה על האפשרות הזו, במעמד הבשורה המרה. יש הרואים בכך ברכה ויש הרואים בכך עוולה עצומה, הן כלפי הנפטר, הן כלפי בנות הזוג וההורים וכמובן כלפי הילד שיוולד.
המציאות הזו, כפי שצויין בעתירה שהוגשה לבג"ץ (בג"ץ 1893/24), יוצרת פגיעה קשה בזכויות יסוד נטילת זרע ללא הסכמה מפורשת מהנפטר, פוגעת באוטונומיה שלו, בזכותו לכבוד לאחר מותו ובזכותו שלא להנציח את עצמו שלא מרצונו. השופטים בדיונים, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז, הדגישו כי מצב זה אינו יכול להימשך וכי נדרשת חקיקה דחופה. המציאות הזו, מעבר להיותה מורכבת ערכית, מוסרית, אתית והלכתית, היא יוצרת גם אשלייה אצל אותם הורים, כאילו הם יצליחו לעבור גם את משוכת השימוש.
יתרה מכך, הדיונים שהתקיימו בוועדת בריאות של הכנסת, הדגישו את חומרת הבעיה: מעבר להיעדר הסכמה של הנפטר בחייו, יחסי הכוחות ומאזן האימה בין בת הזוג הקבועה/האלמנה, לבין הורי הנפטר, וכמובן מהי טובתו של ילד שייולד ליתמות מלכתחילה, והיותו חלילה מצבה חיה לאביו, ואיזה מערך תמיכה רגשי מובטח לו? שאלות אלה אינן זוכות למענה מספק במצב הנוכחי.
נקיטה בגישה של 'שב ואל תעשה' היא טעות
ברוב מדינות העולם המערבי, לרבות גרמניה, צרפת, קנדה, יפן וארצות הברית, נטילה ושימוש בזרע מנפטרים, אסורה כליל או מותרת רק תחת מגבלות מחמירות מאוד. כמעט ואין מדינה מערבית שמאפשרת נטילה כה חופשית, ודאי לא בהסתמך על 'רצון משוער' בלבד.
מן ההיבט ההלכתי, חלק מפוסקי ההלכה רואים בנטילת זרע ממת, פגיעה חמורה בכבוד המת ודורשים הקפדה יתרה על שמירת שלמות הגוף ואי ניוולו. נטילת זרע, ובפרט כריתת אשך, ללא רצון מפורש מהנפטר, בעייתית ביותר. בעיות הלכתיות נוספות צצות בנוגע לאילן היוחסין של הילד שיוולד, יבום וחליצה, ירושה ועוד.
אל מול מציאות זו, ועל אף שמדובר בנושא סבוך, רגיש ובמחלוקת, הגעתי למסקנה יחד עם מכון פוע"ה, שנקיטה בגישה של 'שב ואל תעשה' היא טעות. לכן ניסחנו יחד עם אנשי רפואה, אתיקה והלכה, הצעת חוק שעוסקת בו ומנסה להסדירו, והיא הונחה על שולחן בכנסת.
הצעת החוק מציעה, בין היתר, כי הנטילה והשימוש יעשו אך ורק אם הנפטר נתן הנחיה מפורשת מראש ובכתב. כי יהיה מאגר ממשלתי שיכיל את כל ההנחיות. כי אם הייתה לנפטר, בעת פטירתו, בת זוג קבועה, והנפטר כאמור נתן הנחיה המאפשרת נטילה ושימוש בזרעו לאחר מותו, הרי שלה בלבד תינתן הסמכות. אם אין לנפטר בת זוג ורק אם הנפטר הסמיך מראש את הוריו, יוכלו ההורים לבקש נטילה.
עוד מוצע כי שימוש בזרע ייעשה רק בכפוף לדוח עובד סוציאלי לפי חוק אימוץ ילדים, שיוודא, בין היתר, כי המבקשים מבינים את משמעות ההליך; ושההחלטה נעשתה מרצון חופשי ולא תחת לחץ משפחתי, חברתי או כלכלי, ושקיימת בשלות רגשית מלאה.
כולי תקווה שנצליח להעביר את הצעה הזו והנושא החשוב הזה סוף סוף יוסדר.