במוצאי שבת תעלה למגרש טדי, נבחרת ארגנטינה עתירת הכוכבים, למיפגש מול נבחרת ישראל, כהכנה למשחקי המונדיאל, ובראשה כמובן קפטן הנבחרת, כוכב ברצלונה, לאו מסי. הנבחרת הארגנטינאית מחפשת כבר שלושה עשורים את הזכייה במונדיאל, במיוחד אחרי ההפסד בשער אחד לגרמניה במונדיאל הקודם בברזיל.
הרבה נבחרות עמדו בתור למשחקי הכנה מול הארגנטינאים, אבל הם בחרו דווקא בנבחרת הישראלית למשחק הכנה. מסתבר כי בעבר, ניצחון על ישראל היה נחשב לקמע להצלחה במונדיאל, וזה מתחיל אי שם בשנות ה-,80 כאשר בישראל התקיימו משחקי ראווה, שנערכו על ידי העיתונים הגדולים בישראל בחודשי מאי, מול קבוצות בכירות ברחבי הגלובוס. בשנת 1986 התעלה עיתון 'חדשות', שהיה קטן יחסית, והצליח להביא את נבחרת ארגנטינה ואת כוכבה של נאפולי, דייגו מראדונה, למשחק מול נבחרת ישראל. מראדונה כמובן הפציץ צמד במשחק לשערו של אבי רן. הנבחרת הלאומית של יוסל'ה מירמוביץ' עוד הצליחה להשוות את התוצאה ל-2:2 (מלמיליאן וסיני), אבל אז הארגנטינאים פתחו מבערים וסיימו עם ניצחון מוחץ 7:2, עם שלישייה של הקשר סרג'יו אלמירון. במונדיאל שנערך חודש לאחר מכן במקסיקו, המשיכה נבחרת ארגנטינה עד הסוף עם זכייה שנייה בתולדותיה לאחר ניצחון על הנבחרת החזקה מגרמניה המערבית. מראדונה החליט שיש משהו בניצחון בארץ הקודש, ואז זה כבר הפך למסורת.
4 שנים לאחר מכן, לקראת מונדיאל 1990 באיטליה, שוב הגיעו נבחרת ארגנטינה ומראדונה, ושוב ניצחו הארגנטינאים, אבל הפעם בתוצאה צנועה 2:1, כאשר טל בנין שומר על כבוד המולדת. ובמונדיאל? אלופת העולם הגיעה עד לגמר שם הפסידה 1:0 בלבד לגרמניה המערבית. מראדונה חזר לארץ שוב בשנת 1994, והפעם זה הלך חלק 3:0 עם צמד של בטיסטוטה, שהמשיך לאחר מכן לאחת העונות הטובות ביותר בקריירה שלו. אבל הפעם הנבחרת הארגנטינאית נעצרה בשלב שמינית הגמר, והקמע הפסיק לעבוד.
דייגו מראדונה כבר לא חזר לארץ יותר, והוא כנראה ידע למה. 4 שנים לאחר מכן, לראשונה באצטדיון טדי, ישראל הפתיעה וניצחה 2:1 משערים של חיים רביבו ונג'ואן גרייב. הנבחרת הארגנטינאית שיפרה עמדות עם רבע גמר במונדיאל, אבל מאז ועד 2014 – אז הגיעה לגמר – הנבחרת לא מצליחה להתרומם. כנראה שאין ברירה וצריכים לבדוק את הקמע של מראדונה שוב, להביס את נבחרת ישראל. במוצ"ש פתרונים.
מדייגו מראדונה ועד דייגו שוורצמן
אם כבר עסוקים בארגנטינה, קשה שלא לדבר על הטניסאי הארגנטינאי העולה דייגו שוורצמן, שמוביל בבטחה בתואר לא רק כטניסאי היהודי המוביל בעולם, אלא אפילו הספורטאי היהודי המצליח בדורנו בכלל כאשר רק לאחרונה קבע הישג היסטורי עם מקום 12 בעולם (ויסלחו אוהדי הטניס שדניס שפובלוב היהודי עוד לא שם).
נכון לכתיבת שורות אלו, דייגו העפיל לרבע הגמר ברולאן גרוס. זו הפעם הראשונה ששוורצמן מעפיל לרבע גמר בטורניר גראנד סלאם, אחרי מותחן לא פשוט בחמש מערכות, מול הענק קווין אנדרסון (2.03 מטר) מדרום אפריקה. ההגרלה הקשה לא האירה לו פנים וכדי להמשיך בטורניר הנפלא שלו הוא יצטרך לעבור משוכה בלתי אפשרית בדמותו של מלך החימר הבלתי מעורער רפאל נדאל.
שוורצמן, בן ה-25, מתנשא לגובה 1.70 בלבד, והוא מלמד דבר או שניים על יכולת להצליח בכל ענף ספורט עם הרבה השקעה ורצון. דייגו גדל בבואנוס איירס והוא גר בקרב הקהילה היהודית שם, שתומכת בו. בילדותו הוא לא למד בבית ספר עברי, כדי להשקיע בטניס, אבל לדבריו הוא משתדל לשמור על החגים היהודיים במהלך הסבב, למרות שהוא מודה שזה קשה. בסבב הטניס, התחבר שוורצמן לדודי סלע שלנו ומגדיר אותו כחבר טוב, והוא לא מסתיר את רצונו לבוא ולבקר בישראל. האמת, הוא גם כמעט הגיע למכבייה האחרונה.
פעם היינו חושבים שצדק יוליוס קיסר שהיה אומר: "טוב להיות הראשון בכפר קטן מהיות השני בעיר רומי". נסתפק במועט. נהיה הקמע של נבחרת ארגנטינה ודייגו מראדונה ואנחנו עצמנו לא נגיע לטופ, וטוב לספורט היהודי להיות טוב בתחומו ולא לקפוץ לדרגות שאין ביכולתו להגיע. אבל אנחנו למדנו מחז"ל בפרקי אבות: "הוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים", ובטניס עם דייגו שוורצמן אנחנו לגמרי שם. מוזמנים לעקוב אחרי הכוכב הארגנטינאי ולעודד.