תחושת הרעב קיימת בעם ישראל מזה כמה דורות. תחושת מחסור קולקטיבית בכל מה שקשור במזון. כל הזמן חיים בתחושה שאין מספיק ותיכף האוכל ייגמר. אז בואו נכין עוד ונשריין, אולי נהיה רעבים גם אחר כך.
כבר בהכנות הקדחתניות שלנו בכל שבוע לכבוד שבת המלכה, ומתוך רצון לכבד את השבת במאכל ובמשתה, אנחנו ישובים כל פעם בסעודה בת שלוש וארבע מנות, שבסופה מנסים לקום לשווא בקלילות, אבל מרגישים שאנחנו צריכים מריצה לבטן שתסחוב לנו את הארוחה, בעוד אנחנו כבדים ומפוצצים מהשפע הרב. אותו דבר גם בחגים, בחגיגות ואירועים. עוד אוכל, ובשפע רב. העיקר שלא יחסר, שלא יגידו שאין ושלא יהיה ילד אחד בבית שלא ימצא משהו שהוא אוהב. רק שלא יאמר חלילה אף ילד בארץ ישראל: "אמא, אני רעב".
גם בקניות ברשתות השיווק, אנחנו מככבים. נורווגי הולך יוצא לקניות, קונה שתי עגבניות, מלפפון אחד וחריץ נתח גבינה. אנחנו, ברוכי המשפחות והלב הרחב, מעמיסים עגלה ולעיתים אף שתיים, במוצרים שונים ורבים כל כך. ירקות ופירות שלעתים אף ייזרקו בלי שאיש ינגוס מבהם. שימורים, מוצרים קפואים, אריזות משפחתיות גדולות וחסכוניות, שממלאות לנו את המזווה מכל טוב הארץ. גבינות, מעדנים, בשר, עופות ודגים, ואם זה לא מספיק, תוספי תזונה, חטיפי בריאות ומשפרי טעם. רק שלא יאמר אף ילד יהודי בארץ ישראל: "אמא, אני רעב".
אבל שיא תחושת המצוקה והמחסור מתרכזת בארוחות הבוקר בבית המלון. רק נכנס יהודי לחדר האוכל בשעות בוקר של קיץ לוהט, ומיד הוא חולש על הגיזרה ועושה הערכת מצב. מה נותנים, מה מוגש, כמה סוגים, היכן מוצבת עמדת הפנקייקים והאומלטים, ובאיזה אסטרטגיה לנקוט כדי לפלס לו מקום טוב בתור הארוך. אפשר היה לחשוב שהואכך רגיל הואכך מהבית.
כל בוקר יום הוא מקפיד להמשיך בהרגלים שלו בחופש. אם יצא לחופש עם המשפחה והילדים, מיד הוא שולח אחד מהם לעמדת האומלטים. תביא שבע, הוא יגיד, שיהיה. מקסימום. והוא עצמו ניגש להעמיס על הצלחות מכל טוב הארץ ושף המלון. וכל אלה שסביבו יעמיסו כמוהו ויותירו אחריהם. והרי ברור לכל, שכל הררי המזון הללו לא ייגמרו, ואף אחד לא ישאיר צלחת ריקה. אבל זה חזק מאיתנו,.
רק כך, מוקפים בכמויות אוכל, אנחנו מרגישים מוגנים, שבעים, רק כך יצר ההישרדות שלנו בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. וכשהילד שלנו חוזר עם צלחת מלאה אומלטים ממולאים גבינה ובצל לא מטוגן, מתלונן, שהוא עוד לא אכל כלום, דואגים ההורים הרחומים להעמיס על צלחתו וצלחות אחיו עוד קצת סלט, בייגל, סלמון וגבינה צהובה, מעדנים, קורנפלקס, ופל בלגי וחביתה. ורק שלא יאמר אף ילד יהודי בארץ ישראל: "אמא, אני רעב".
וסבתא היתה אומרת:
ילד משועמם הוא ילד רעב...