אני לא טיפוס של בוקר. לא מאלה שהבוקר מכניס בהם חיות ושמחה., לא משכימה קום ולא קופצת מהמיטה מלאת אנרגיות. בהחלט, לא אוהבת את הבוקר. יותר טיפוס של לילה. אוהבת את השקט שלו, את הרוגע את השעות שהכל דומם סביבי, ואני יכולה לשבת לכתוב, לחשוב או כל דבר אחר כשבו לא מפריעים לי ואני לא מפריעה לאף אחד. אבל, מאחר ואני אמא, האפשרות להתפנק בבוקר תחת השמיכה למשוך את הזמן עוד קצת, אינה קיימת. אני קמה מוקדם מידי, לעניות דעתי, בשעה שאמנם אנשים כבר מתפקדים והילדים סביב משחקים וצוהלים. אבל, מבחינתי, זה עדיין עלות השחר. למהח שלי לוקח זמן להתאושש משנת הלילה, והוא מגיע לתיפקוד מירבי רק כמה שעות אחר כך. לכן, אספתי רשימה של דברים שלא מומלץ להגיד לי אותם בשעות הבוקר, לאחר היקיצה. תנו לי איזוה חצי יממה, ואני כבר אהיה נחמדה יותר.
- הערתי אותך? – התשובה שלי תמיד תהיה "מה פתאום, אני כבר ערה!" תוך שאני משווה לעצמי טון עירני, גם אם זה טלפון טורדני בשעה שש בבוקר, ו. כאילו ישבתי ורק חיכיתי שיטרטרו אותי.
- את נראית עייפה – אני לא רק נראית. אני באמת עייפה. אבל אני לא רוצה לשמוע על זה אף מילה. זה רק גורם לי לפהק. ולא בגלל משיעמום.
- להכין לך תה צמחים? – ממש לא!. קפה, קפה ועוד אחד. עכשיו אפשר לדבר איתי.
- מה קרה קמת מוקדם? – לא כדאי להיכנס לפינה הזו. היא מזמינה קיטורים, . וקיטורים עושים כאב ראש של בוקר.
- מתפנקים היום? – איפה הימים שהיינו צעירים, ישנים עד מאוחר ללא דאגות. היום להתפנק זה לשים את ה'נודניק' בשעון, לעוד חמש דקות. אבל, אל תנסו להקניט אותי עם הפנטזיה הזו של לישון מאוחר, כי אני פשוט אשבר ולא אקום.
- איכס, מה הכנת לי בסנדביץ'? – אתמול הם רצו גבינה צהובה. אבל היום, רק טונה. ומחר, ירקות. רק במצב אחד הם תמיד יחייכו, כאשנשים להם שוקולד למריחה.
- לא רוצה את החולצה הזו – החולצה האהובה בכביסה, היפה כבר קטנה, הטובה לא נוחה, את הרחבה היא לא אוהבת, והצבעונית מידי צמודה. ובכלל, אין לה מה ללבוש. הפתרון הפשוט הוא כמובן, שאגה קטנה מצידי: יש לך שתי דקות לצאת מהבית עם או בלי חולצה!
- אמא, אני יוצא לתפילה – כל מתבגר שמכריז מוקדם בבוקר שהוא יוצא לתפילה, חובה על הוריו לשים לב שהוא לא בדיוק חזר מהבילוי הלילי....
- תצאי מוקדם, יש פקקים – מתי אין פקקים בבוקר? רק כשאני לא צריכה לצאת עם האוטו, כלומר, בשבת. אבל העובדה הזו שהכביש מלא בעוד אנשים טרוטי -עיניים כמוני, לא מפריעה להרגל הזה של לחסום את הכביש, ולהזדחל בו עד אין קץ, ולחלום: אח!, מה הייתי נותנת בעבור עוד חצי שעה של שינה.
- אמא, כבר בוקר? – העובדה שציפורים התעוררו היא הבהחלט לא אינדיקציה שהבוקר הרשמי אכן הגיע. אבל, לכי תסבירי את זה לפעוט החייכן שרק משתוקק בשיא המרץ שתקומי כבר מהמיטה כדי לשחק איתו. התשובה היא כמובן: לא עוד. לא בוקר. הבוקר מגיע כשאני מחליטה,. או כשאני נזרקת מהמיטה.
וסבתא נוהגת לומר: אומרת:
בוקר, הוא הזמן הכי קשה ביום.
מיד אחרי זמן ההשכבה, לישון בערב....