בכל בית כנסת יש את שוטר החרש. זה אותו אחד שיושב במיקום מרכזי ואסטרטגי באולם, מלא חשיבות עצמית ופאסון מוגזם, שמונה על ידי עצמו להיות המשתיק הלאומי של המניין. הוא שם למטרה להפוך את התפילה לוויפאסנה, ולהרוג כל קשר חברתי שמעז להיווצר תוך כדי ברכות השחר.
תוך כדי הנחת הטלית הוא כבר מתחיל לשרוק את ה-ששששש שיהפוך לפס קול שילווה את החזן כקול שני. כל מי שיעז לפתוח את פיו שלא לעניית אמן יהא שמיה רבה, יזכה למבט נוזף ושריקה שלא משתמעת לשתי פנים. אם זה לא יעזור, יקום האדון הנכבד וייגש אל העבריין הנאלח ויוכיח אותו קבל עם ועדה בין היתר באמצעות המשפט הנדוש: "אם באת לבית הכנסת בשביל לדבר, לאן תלך בשביל להתפלל", בתוספת זכרונות עבר ברוח של "בתקופתי לא היו חושבים להפוך את השטיבלעך למקום של הוללות וצחוק", וכלה כמובן ב-שששששש אימתני הולך וגובר, אשר יבהיר את עמדתו הנחרצת.
רבים מתוך המשתיקים, רואים בעצמם שליחי הא-ל עלי אדמות, שתפקידם לא מסתפק רק בדיבור ישירות מולו, אלא גם במניעת כל שיח שאינו איתו. כמובן שעל הדרך זה משדרג להם את המעמד החברתי הנמוך ממילא, ותורם להדגשת הביטחון העצמי, כמיטב תורת פרויד. הניצחון הקטן שלהם משליט אימה על הסובבים אותם, ובשלב מסוים הם נשארים לבדם בשורה, משל היו פומבה אורתוקודסי ממלך האריות.
מבחינתם, הם דואגים למניין, אבל מצד שני גם דואגים לכך שבאמת לא יישאר יותר ממניין אנשים בקהילה, שירצו להתפלל באווירה דיקטוטורית, שתזכיר ליאיר גולן תקופות אפלות בגרמניה של שנות ה-30. הכוונה כמובן לא לשלטון הנאצי, אלא לבתי הכנסת האשכנזים הייקים. גם היטלר ימ"ש היה מפחד להיכנס אליהם באיחור של 4 דקות, כי הוא היה יודע שהגבאי ינעץ בו כאלה מבטים, וכל עזרת הנשים תרכל עליו עד סוף דבר התורה.
לעיתים אני חושב למה אין קהילות ייעודיות לאנשי הדממה, שם יוכלו להתפלל בשקט מופתי, תוך מילמול פסוקים ודגש מיוחד ב-'יתגדל ויתקדששששששש'.
כמה פעמים בחיי נתקלתי במשתיקי הקול האלו. מכאלו שהשתיקו מתפללים שהסבירו למתגיירים את מהלך התפילה, דרך ילדים מלאי שמחת חיים, שעד שסופסוף נכנסו לבית הכנסת, נאלצו להתנהל בו כמו בבית אריאלה, וזו גם החוויה שתיצרב בהם, וכלה בשבת האחרונה שבה חבר התארח אצלנו ונאלץ להישאר לשבת באדון עולם, לאחר נזיפה שקיבלנו, כי העזנו לשוחח על זמני התפילה למחרת בבוקר. מיותר לציין שלא חזרנו להתפלל שם שחרית. אולי כדאי שהמשתיקים ילמדו קצת מבלעם, ולפני שהם באים לברך, שלא ייצאו מקללים.
המדובב
המדובב יעבור אחד אחד, יתעדכן ויעדכן במצב הלאומי ובעיקר במצב האישי. מי התגרש, מי ילד, מי התקבל לעבודה ומי פוטר
בכל בית כנסת יש את המדובב. זה שהגיע לתפילה לא בשביל להתפלל חס ושלום, אלא בשביל להעביר את הזמן, עד הילדים יתעייפו ויילכו כבר לישון. הוא מלא עצות כרימון ועידכונים חמים תוך כדי שבת, על כל מה שקורה באקטואליה ובספורט. הראשון שיידע על ירי רקטות לדרום, כמה נגמר ליגת האלופות וכמובן מדד הדאו ג'ונס שלא מעניין אף אחד מלבד האוליגרך השכונתי. סוג של פוש מהלך, רק בלי לסמס בשבת ולכתוב על זה במוצ"ש.
המניין בשבילו הוא בעיקר מקום מיפגש חברתי, מתנ"ס למבוגרים. הרי שבתות קיץ ארוכות, ויש מלא ארוחות, ובכלל חיי קהילה דתית זה דבר די נוח. אמנם יש את הדבר הזה שעושים 3 פעמים ביום, אבל זה לא אמור להפריע יותר מדי. הוא יגיע לתפילה ב-10 בבוקר, פונקט על קריאת התורה, חמוש בעלוני שבת (במיוחד בזה ה'חמוש במקלדת') ונושאי שיחה לרוב.
מבט קצר על בית הכנסת, חלוקת גזרות זריזה, ומתחילים לעבוד. המדובב יעבור אחד אחד, יתעדכן ויעדכן במצב הלאומי ובעיקר במצב האישי. מי התגרש, מי ילד, מי התקבל לעבודה ומי פוטר. ואת הפרטים החשובים, אלו שביקשו ממנו במיוחד שלא לספר לאף אחד, הוא שומר בראש ליום ראשון, בשביל לשלוח ישר לברנז'ה של 'מצב הרוח'.
מבחינתו, הוא האחראי למצברוח הקהילתי, סוג של מש"קית חינוך במילואים, ולא יבין למה יש כאלו שלא זורמים איתו החוצה לקידוש קלאב עם ויסקי והרינג משודרג, כבר בברכות השחר. למיודענו יש בעיה קשה של ויסות הווליום בדיבור, והטון הכי נמוך שהוא מסוגל להוציא יהיה תמיד 2 אוקטובות מעל החזן התורן.
לפעמים מעירים לו כל מיני טרחנים, אבל הוא לא שת ליבו למשביתי השמחות, מהנהן להם בראשו ושם אותם על MUTE. הדרך היחידה להיפטר ממנו היא קיום שבתות חזנות באופן קבוע. אמנם זה יגרום לנטישה המונית של מתפללים מתחת לגיל שיבה, אבל מצד שני הקולות היחידים שיישמעו בחלל, יהיו של המטפלים הפיליפינים בחוץ.
כמה פעמים בחיי נתקלתי במארגני המסיבות האלה. הם בטוחים שכל מבנה בית הכנסת הוא בעצם מועדון הכיפה הסרוגה המודרני, ומעבירים חוג חזון לכל דיכפין שרק ירצה לשמוע. אני מודה שלפעמים גם לי מתחשק לדבר עם חבר, אבל לפחות יודע את המקום לכך. איך אומרים? לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן. על מצוות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, אבל בין אדם למקום כן. אז לא משנה מתי, כמובן מלבד קדושה, אם לא חמקת ממנה בזמן, אפשר תמיד לצאת לקשקש בחוץ על קפה או במטבחון על ויסקי. אמנם לית אתר פנוי מיניה, והקב"ה נמצא בכל מקום, אבל שם לפחות אתה לא מפריע לאחרים לדבר איתו.