סרטו החדש והמדובר של רינו צרור 'אני ה'', מתיימר לעסוק בשאלה, במה מאמינים המתנחלים. בפועל, רובו המכריע של הסרט עוסק בשאלה, במה מאמינים המתנחלים בישיבת 'עוד יוסף חי', ובגבעות מאוד מסוימות בשומרון. אמנם צרור דואג לאזן כל שיחה עם הרב ישראל אריאל ועם מאיר בטרלר, בשיחה עם הרב יואל בן נון או מכלה מלכה פיוטרקובסקי, ועדיין, הסרט שלו לא מספק תשובה אמיתית לשאלה שהוא הציב, אלא בעיקר מנסה להפחיד את הצופים מתפיסת עולמם של חלק קטן מתוך שלוש מאות אלף המתנחלים ביהודה שומרון.
כדי שהפחד של הצופים יהיה ודאי, צרור דאג לשלב בסרט גם תזכורות מ'המחתרת היהודית', הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, וכמובן רצח רבין על ידי יגאל עמיר. העובדה שיגאל עמיר לא היה מתנחל, כמובן לא הפריעה לצרור לנופף בו בסרט, על אמונתם של המתנחלים. בהמשך הסרט, צרור מנסה לקשר בחיבור מאולץ בין הרב חיים דרוקמן יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא, לרב יצחק גינזבורג, חסיד חב"ד ונשיא 'ישיבת עוד יוסף חי', ומספק כך עוד הוכחה לקריאה הלא ממש מדוייקת שלו את המפה הדתית לאומית.
צריכים להודות שיש בסרט גם לא מעט רגעים אותנטיים. , חשובים ומסקרנים, . ובכל זאת, התחושה שליוותה אותי לאורך הצפייה היא, שהמטרה של צרור סומנה מראש. המרואיינים בסרט שלו הם בעיקר ניצבים בעלילה המאיימת שתוסרטה על ידו עוד לפני שהדליק את המצלמה.
מפרידים גם בשמיטה
מפרידי הפסולת ואנשי הסביבה מכירים היטב את הפח החום שנועד לפסולת רטובה או אורגנית. הפסולת שנאספת בפחים החומים מיועדת למיתקני פסולת ומיחזור שבהם, באמצעות טכנולוגיית קומפוסטצייה, מייצרים ממנה דשן לשימוש חקלאי. עם כניסת שנת השמיטה עלה חשש שהציבור הדתי המקפיד לצרוך ירקות שיש בהן על קדושת שביעית, יפסיק להשליך את הפסולת האורגנית שלו לפחים החומים מחשש לפגיעה בקדושת השביעית של הירקות.
אירגון 'שמיטה ישראלית' והמשרד להגנת הסביבה, החליטו להקדים רפואה למכה, ולהבהיר לציבור שהפרדת הפסולת יכולה להימשך גם בשמיטה. המשרד הממשלתי והאירגון החברתי פנו למספר רבנים שהעניקו הכשר הלכתי להפרדה, וכעת הכוונה היא להפיץ את הבשורה בציבור באמצעות הרשויות המקומיות וכנסים שיתקיימו בנושא. הרב יוסף צבי רימון ראש מכון הלכה והוראה, הרב יהודה עמיחי מ'מכון התורה והארץ' והרב שאול רייכנברג מבית המדרש להלכה בהתיישבות, פסקו שלושתם שניתן להשתמש בפח החום של הפסולת האורגנית כמו בכל שנה, אלא שצריכים להניח נייר על הפסולת הישנה, ורק עליו להניח את שאריות השמיטה, כדי שהן לא יתקלקלו במגע עם הפסולת הישנה.
החיבור בין הלכות השמיטה ל"'הלכות" ' הסביבה, הוא חיבור טבעי מכיוון שיש בשנה הזאת, שבה אנחנו אמורים להניח לקרקע ולהקפיד במיוחד על שמירת פרותיה, גם היבט של קיימות ושמירה על הטבע. הלכות השמיטה לא רק שאינן אמורות "להפריע" לנו להיות סביבתיים. במידה מסוימת, הן אמורות לעודד אותנו להיות כאלו.
מוארת וירוקה
לאלו שעדיין מקטרים על שעון הקיץ שהוסיף להם 'שעה "פסיכולוגית" ' של צום ביום הכיפורים - נראה אתכם מוותרים בקלות על שעת האור שמתווספת לנו גם השנה, בחול המועד סוכות.