פרשת אלי אוחנה עדיין מהדהדת בציבור הדתי לאומי, למרות שחלף למעלה מחודש מאז התרחשותה. העיסוק בנושא הזה היא הזדמנות לדיון רחב יותר במערכת היחסים של הציבור הדתי לאומי עם מיגזרים אחרים בחברה הישראלית. אבל בשביל שהדיון יהיה רציני, צריכים להניח להיבט הפרסונאלי של פרשת אוחנה, ולשאול שאלות רחבות יותר משאלת שיריונה של דמות ספציפית.
ולפני שבוחנים עד כמה הציבור הדתי לאומי מסוגל להכיל דמות מעט שונה כחבר כנסת במפלגה שמייצגת אותו, כדאי לבחון קודם כל, עד כמה הציבור הזה מסוגל להכיל את השונה ממנו, כתושב בשכונה שלו. מפרסומות הנדל"ן הממלאות את עלוני בתי הכנסת למיניהם, עולה תמונה די ברורה בנוגע להעדפות המגורים של הסרוגים. מודעה על שכונה דתית בכרמי גת טורחת לציין שמדובר ב"קבוצה איכותית" של זוגות דתיים. מודעה אחרת על פרוייקט דתי בקריית משה בירושלים, מבטיחה לנו "שכנות טובה ואיכותית" עם "רבנים, אנשי ציבור ורופאים". ומודעה על הישוב 'אלומה הירוקה', מדווחת רק על בוגרי הישיבות שעתידים להתגורר בישוב החדש ומבהירה שהישוב גם זוכה לליווי של "ראשי ישיבות הסדר בדרום".
זה לא פשע לגור בשכונה דתית הומוגנית; רק שצריכים להיות מודעים למחיר החברתי של ההתבצרות הזאת. אי אפשר לדבר על התחברות לחלקים אחרים בחברה, ובמקביל לוודא שלשכונה לא מסתנן מישהו ממיגזר אחר. לפני שמדברים על פתיחת הבית הפוליטי למסורתיים או לחילוניים, כדאי להתחיל קודם בפתיחת השכונות לאנשים מגוונים. לא רק בוגרי ישיבות, רבנים ורופאים, מסוגלים להיות שכנים 'איכותיים'.
מתנחל אותנטי
חורף תשס"ה, לפני עשר שנים היה שיאו של המאבק נגד תכנית העקירה של יישובי גוש קטיף. אישורו של חוק ההתנתקות בכנסת בתחילת חודש אדר, החלטת הממשלה והחתימה על צווי הפינוי, חיזקו אז שתי מגמות שונות ביישובי הגוש. מצד אחד גברו הקולות המיליטנטיים, שדרשו שלא להסתפק בדרך ההסברה וההתחברות ולהסלים את המאבק. מצד שני, גברו גם הקולות הפרגמאטיים שביקשו להקדיש יותר זמן לעיסוק מעשי 'ביום שאחרי', למקרה שאכן תתרחש העקירה.
נזכרתי בימים האחרונים בתקופה ההיא גם בגלל הספר החדש והמצוין של יונתן ברג, 'עוד חמש דקות' (הוצאת עם עובד). הספר נע בין שני צירים של עלילה, שבהם מככבים שני חברי ילדות, שגדלו באותה התנחלות. התקופה בה מתרחשת העלילה היא ערב פינוי ישובים לטובת הסכם מדיני. בניה, אחד משני גיבורי הספר, נקלע למאבק בין נערי גבעות מקומיים ובין המתונים שבאנשי הישוב. באותו זמן, יואב, הגיבור השני של הספר, מנסה להתמודד עם אירוע טראומתי מתקופת שירותו הצבאי. המחבר, יונתן ברג, מתגורר כיום בתל אביב, אבל גדל ביישוב פסגות, נתון שמסייע לו לשרטט בהצלחה תמונה אותנטית ומדוייקת של החיים החברתיים בהתנחלות. אמנם בכל הנוגע לאופי המאבק באיום הפינוי, התחושה שלי הייתה שהתסריט של ברג מעט מוקצן, אבל זה לא מפריע ליהנות מהכתיבה המצויינת, שגורמת לקורא להישאר עם הספר, עד לסיום העלילה.