רגע לאחר הפיגוע בתל אביב, כבר החלו ההתחשבנויות. השמאל התחשבן עם נתניהו על מסיבת עיתונאים לא חשובה, שהוא קיים ממקום הרצח. הימין התחשבן עם אמנון אברמוביץ' על עוד התבטאות מטופשת שלו בחדשות ערוץ 2. חלק החלו להשוות בין המיגזר הערבי לנוער הגבעות, ואחרים הישוו בין היחס התקשורתי למיגזר הערבי ליחס התקשורתי לנוער הגבעות. השבוע התחיל, והפנקסנות נמשכה. למה כאן אמרו רצח, ופה אמרו הרג; למה כאן אמרו טרור, וכאן פיגוע. במקביל, נכנסו לתמונה גם מודדי הזמנים והכותרות ותרמו את נתוניהם. הפיגוע בתל אביב קיבל כך וכך זמן מסך וכותרות בגודל כזה וכזה, לעומת הפיגועים בירושלים או ביו"ש, שקיבלו זמן מסך שונה וכותרות בגודל אחר.
סיקור תקשורתי הגון זה דבר חשוב, אבל קצת איבדנו את הפרופורציות. אנחנו עסוקים יותר ויותר בסיקור של הטרור ופחות בטרור עצמו. לתקשורת יש השפעה על הציבור, אבל בכל מערכת בחירות מגלים מחדש עד כמה ההשפעה הזאת מוגבלת. אמנון אברמוביץ הוא פרשן חדשות ערוץ 2 מאז שנת 2003. אחרי שבשנים הללו נתניהו ניצח בשלוש מערכות בחירות רצופות, אחרי שבבחירות 2013 'הבית היהודי' קיבל 12 מנדטים, חרף ההצהרה של אברמוביץ שהוא מגוייס להוריד מנדטים לבנט, אולי הגיע הזמן להתרגש פחות מכל התבטאות ארסית של הפרשן הזה. התקשורת מסקרת באופן נרחב יותר פיגוע בתל אביב, כי היא ברובה תל אביבית. זה לא מוצדק, אבל זה המצב. נוער הגבעות וציבור המתנחלים מותקפים יותר מהמיגזר הערבי, כי מיהודים יש ציפיות גבוהות יותר. זה מקומם, אבל זו המציאות. לא צריך להשלים עם העיוותים בסיקור התקשורתי ולא עם המגמתיות של חלק מהפרשנים, אבל גם לא צריך להפוך את הטפל לעיקר. גל הטרור הערבי, ולהבדיל, גם אירועי תג מחיר, לא ייפסקו בזכות סיקור תקשורתי הוגן ופרשנות מאוזנת.
טעמה של תורה
בימים אלו נפתחת עונת הרישום למסגרות החינוך לקראת שנת הלימודים הבאה. לא רק המוסדות התיכוניים יוצאים בפרסומים ומחזרים אחר תלמידים פוטנציאלים, אלא גם המסגרות העל תיכוניות. ריבוי הישיבות והמכינות בשנים האחרונות, גרם לכך שגם ישיבות הסדר ותיקות נאלצות לשווק את עצמן באמצעי חיזור, שלא מוסיפים להן כבוד.
פירסום יחצ"ני לאחת הישיבות הוותיקות שקיבלתי לאחרונה במייל, העציב אותי. נכתב שם שהישיבה מקיימת ימים מרוכזים שיכללו סדרי לימוד, שיעורים, פגישה עם רבני הישיבה, וכמובן ארוחות בוקר וצהריים שעליהן נכתב המשפט הבא: "ממה ששמעתי, בישיבה שלנו הארוחות הן משהו שונה מהמקובל...". המייל הזה הזכיר לי את סגנון מודעות הפרסום לישיבות מסויימות שבהן נתקלתי בשנה שעברה. ישיבה אחת התהדרה שם בתפילות בנוסח קרליבך וב-18 שיעורים שבועיים, ישיבה אחרת בהפעלת דוכני יהדות, ואחת המכינות ניסתה למשוך את החבר'ה באמצעות תמונות ממסע אלונקות, ניווט ואימון בנשק.
לשמיניסטים הייתי ממליץ לא להתרשם מפרוספקטים צבעוניים ומתיאורים קולינאריים. סעו לישיבות. דברו עם הבחורים, תקשיבו לרבנים. בסוף מה שחשוב הוא לא כמות השיעורים, לא מספר הניגונים בתפילה, ואפילו לא מספר המנות בארוחה, אלא היכולת שלכם לשקוע שם בלימוד תורה.