בין ישיבות להתיישבות

  • פורסם 20/01/17
  • 12:00
  • עודכן 10/02/21
צילום: לע"מ

'שליחות מתוך תורה', זו הייתה כותרת הפאנל שהתקיים בשבוע שעבר בכנס השמיניסטים השנתי, שקיים מרכז ישיבות בני עקיבא. ראשי הישיבות והמכינות שהשתתפו בפאנל התייחסו לשאלת היחס בין לימוד תורה לשאר המשימות הלאומיות העומדות על הפרק, וחידדו בפני מאות השמיניסטים שישבו בקהל, את חשיבות לימוד התורה לבניית האישיות הפרטית של כל אחד מהם, ולחוסנה של החברה הישראלית. 

אחת השאלות שעלו בפאנל הייתה, עד כמה מיקומה הגיאוגרפי של הישיבה צריך להישקל במערכת השיקולים של השמיניסטים, בבואם לבחור ישיבה לשנה הבאה. האם יש להעדיף לימודים בישיבה שממוקמת בישוב הזקוק לחיזוק מסיבות ביטחוניות או חברתיות, או שמיקומה של הישיבה אינו שיקול חשוב. הרבנים ענו, שיש לחלק בין מטרת התלמידים למטרת הישיבה. התלמידים צריכים לבחור ישיבה שבה יוכלו ללמוד תורה באופן הכי משמעותי, היכן שלא תהיה. לישיבה לעומת זאת, יכולה להיות גם מטרה חברתית או לאומית, מעבר להיותה בית מדרש. 

מתשובות הרבנים עלתה נקודה מעניינת, על הקשר בין ישיבות להתיישבות. ישיבות רבות שהוקמו בעשורים האחרונים, הביאו לחיזוק ההתיישבות. חלקן עיבו באופן משמעותי ישובים ביהודה ושומרון. חלקן הצמיחו גרעינים חברתיים ותורניים בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית של ישראל. התופעה הזאת הביאה ראשי רשויות לחיזור אחר לומדי התורה. הרב דני סיגליס, ראש ישיבת נצרת עילית, סיפר שראש העיר שלו ביקש את הקמת הישיבה, מתוך אמונה שתתרום לחוסנה הלאומי של העיר. הרב אלישע פיקסלר, ר"מ בישיבת שדמות נריה שבבקעת הירדן סיפר שישיבתו, שהוקמה בשנת תשנ"ד, הייתה אמורה לקום בכפר הרוא"ה אך ראש מועצת בקעת הירדן באותה תקופה, ביקש מהרב נריה להעתיק את מיקומהּ לשדמות מחולה כדי לחזק את היישוב היהודי בבקעה. 

המעניין הוא שגם בנצרת עילית וגם בבקעת הירדן הוקמו במקביל לישיבות ההסדר גם מכינות קדם צבאיות מעורבות, אך הן, בניגוד לישיבות, לא הצמיחו סביבן התיישבות. למכינות יש תרומה חברתית חשובה משלהן, אבל הבוגרים שלהן לא נוהגים לחזור אחרי השירות הצבאי למקום בו הםלמדו לפני הצבא. תלמידי ישיבות ההסדר אמנם משרתים בצה"ל פרק זמן קצר יותר מבוגרי המכינות, אך תרומתם לחיזוק ההתיישבות בכל חלקי הארץ, גדולה יותר. 

מיובשים

"גשם, רד כבר גשם", זה השיר שהתנגן לי בראש השבוע, משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא פטירתו המוקדמת והכואבת של הזמר והיוצר האהוב מאיר בנאי, שכתב והלחין את השיר היפה הזה, כמו גם שירים רבים אחרים. הסיבה השנייה היא געגועים עזים לגשמים בנגב, שממעטים לבוא השנה. בבאר שבע בירת הנגב, עיר הולדתו של מאיר בנאי, ירדו עד כה פחות מארבעים מ"מ של גשם מתחילת החורף. מדובר בפחות ממחצית מהממוצע הרב שנתי לתקופה זו, ובפחות מחמישית מהממוצע הרב שנתי בבאר שבע לעונה כולה. אחרי כמה חורפים גשומים, הנגב חווה השנה יובש, וצועק לשמיים את צעקתו של בנאי ז"ל: "רד כבר גשם". 

תגובות