המנון בית"ר שכתב זאב ז'בוטינסקי הפך במהלך השנים מקור למטבעות לשון. אחת המפורסמות שבהן היא 'שקט הוא רפש', והיא מתאימה מאוד לתחילתה של שנת התשעים להולדת השיר.
אחת מקללות השנה החולפת, שלצערנו לא רק שלא כלתה בתום השנה, אלא היא הולכת ומתגברת לנגד עינינו, היא קללת השקט. לשקט המדובר והמיוחל מגיעים בכל מיני דרכים המתוארות במילים מכובסות היטב דוגמת 'הכלה'.
מהי, בעצם הכלה? המילה רומזת לכך שלמעשה מדובר באירוע או בתהליך המחייב תגובה, כזה ששיקול דעת סביר היה נוטה לומר שדווקא אסור להכיל אותו. שהרי אם לא מדובר במצב שבאופן טבעי הנטייה היא דווקא להגיב עליו, לשם מה בכלל אנו זקוקים לכיבוס המציאות עם אותה הכלה?
ובכדי להשיג שקט מדומיין ושקרי אנחנו מכילים ומכילים, בכל אתר ואתר, בכל גזרה אפשרית, בגבולות הפנימיים ובגבולות החיצוניים. מכילים את הפרות הסדר, מילה מכובסת לטרור, כדי להשיג או לבסס שקט שהרי הרגע הבטחנו שהושגה הרתעה. ומדובר בשקט שתמיד, ללא יוצא מן הכלל, יופר בסופו של דבר. ואת השקט יפרו תמיד אויבינו. לא אנחנו, נניח באיזו מכת מנע מפתיעה או משהו דומה. אנחנו כבר מכורים לשקט.
גם השב"כ מעודד את הרפש
קשה להאמין מה עשינו כדי להשיג את אותו רפש, סליחה, שקט.
חוליית מחבלים של החיזבאללה מתקדמת בהר דוב לתוך טווח האש של חיילי צה"ל שמקבלים הוראה לא לפתוח באש ולא לחסל אותה, כדי לשמור על השקט כמובן. חוליית החיזבאללה הגיעה כנראה במסגרת אותו שקט. ולאחר מכן הכלת ירי טילים מלבנון. כמה סרטונים עוד נראה שבהם כלי רכב צה"ליים סופגים בקבוקי תבערה ונמלטים בוערים ללא ירי וללא חתירה למגע?
גם בקבוקי התבערה נזרקים במסגרת אותו שקט. פלוגות מג"ב והשוטרים שעמדו בהמתנה, ללא מעש, בקצה הערים המעורבות, לא קיבלו את ההוראה המתבקשת בגלל התקווה שאם רק נכיל, עוד מעט יגיע השקט, כשבפנים משתוללים הפורעים, הורסים, שורפים והורגים.
וכך מגיעים למדיניות הרפש כלפי אסירים ביטחוניים. הם יודעים שהחברה ששמה אותם מאחורי סורג ובריח מכורה לשקט. מכאן תביעותיהם ההולכות וגוברות לשיפור תנאים, ונראה שאין גבול להיענות לדרישות. מה לא עושים בשביל השקט. ועתה מתברר שאחד הגורמים שעודד מדיניות זו הוא דווקא השב"כ, כדי להשיג שקט.
שקט הוא בוודאי מטרה ראויה לחברה ולאומה השואפות להתפתח ולשגשג. אבל כשהרצון לשקט הופך לאובססיה מול אויבים המפנימים ומנצלים זאת, הוא הופך לרפש. מבהיל למצוא שהשקט הזה בכל מחיר וההכלה כאמצעי הפכו למדיניות העל. לא של גוף זה או אחר. של כל מוסדות השלטון, של כל הגופים האחראים על שלום הציבור וביטחונו.
הגיע זמן רעש ותגובה. שקט הוא רפש.