שנה לממשלת בנט: אין אפילו הסכמה בסיסית

  • פורסם 15/06/22
  • 12:52
  • עודכן 15/06/22
ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי
צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

"הוכחנו", אמר רה"מ נפתלי בנט בסרטון שפרסם לציון שנה להקמת הממשלה בראשותו, "שאנשים עם דעות שונות מסוגלים לעבוד יחד למען המדינה". באמצעי התקשורת וברשתות ניכר שתומכי הממשלה עושים מאמצים אדירים לפרוט את הכרזתו של בנט לפרטי פרטים ולנסות להוכיח באותות ובמופתים שלהכרזתו יש כביכול בסיס.

אולם שוד ושבר. על פי סקרי דעת קהל עקביים, חוזרים ונשנים,  הציבור הרלוונטי לא בדיוק משתכנע. אין סקר שבו לא ניכר בבירור שגוש מפלגות המחנה הלאומי מתחזק מ-52 מנדטים שיש לו בכנסת לסביבות 60. יש לזכור שכל זה קורה על רקע מדיניות של איתרוג הממשלה, הבולטת מאוד בערוצים המרכזיים. מינויים פוליטיים בוטים, נסיעות לחו"ל, פיזור כספים כאמצעי פוליטי, כל מה שבימי ממשלות הימין היה מוצג כאסון  ופותח מהדורות, כמעט ולא קיים, מלבד בערוצים מסויימים המזוהים עם הימין.

נעזוב את הציבור. כדאי לשים לב לנתק הבלתי נתפס בין הודעת רה"מ לבין המציאות באותו יום ממש. הצהרת ראש הממשלה פורסמה במקביל להודעתו של ניר אורבך "שבמצב הדברים כפי שהוא כיום – אינני חלק מהקואליציה", הודעה שפירושה הוא שהתיקו 60:60 לא נשבר רק מכיוון חברים ממרצ ורע"ם, אלא גם מימינה.

אין ספק ש"אנשים עם דעות שונות" בהחלט יכולים לעבוד למען המדינה. אולם אחד מתנאי היסוד הוא שעצם קיומה של המדינה והתשתית הערכית הבסיסית שלה, תמצית קיומה, מוסכמים.

מכל הנשים הפעילות בחברה הערבית בחרה מרצ ברינאווי-זועבי, זאת שניסחה את המסמך הקובע ש"ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית"

התנועות הסוציאליסטיות והרוויזיוניסטים ניהלו כאן מאבקים היסטוריים מרים וקשים. בתקופות מסויימות הם היו קשים במיוחד, הרבה יותר מאשר בימינו. אולם המטרה הבסיסית, השגת עצמאות למדינת לאום יהודית, הייתה משותפת למרות הכול. ממשלות האחדות האמיתיות שהיו כאן, מערב מלחמת ששת הימים ועד לסוף שנות השישים, ובמחצית השנייה של שנות השמונים, היו ממשלות שפעלו בתוך אותה מסגרת ערכית בסיסית משותפת. הם נחלקו בשאלה מהי טובת המדינה, אבל היה ברור שטובת המדינה לנגד עיניהם ושמדובר במדינת יהודית ודמוקרטית.

אחד הכשלים המהותיים והמבניים בהרכב הממשלה הוא בכך שלאותה קואליציה הוכנסו גורמים הרחוקים מאוד מאותה הסכמה בסיסית. העיוורון של השמאל ביחס למציאות איננו דבר חדש. מרצ יכולה לתאר את עצמה כמה שתרצה כציונית; מדובר במילים ריקות. בואו נראה מה עושה מרצ בבואה להרכיב רשימה המייצגת שותפות יהודית-ערבית. מכל הנשים הפעילות בחברה הערבית בחרתם ברינאווי-זועבי, העורכת האחראית של מסמכי החזון של 'הערבים הפלשתינים בישראל'? זאת שניסחה את הפתיחה: "ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית", במסמך שכל מהותו היא שלילת קיומה של ישראל כמדינת לאום יהודית?

ואז, כאשר מתחילות בעיות הנובעות מעמדותיה הידועות, רה"מ החליפי מציע לה, לא פחות ולא יותר, להיות נציגת ישראל בחו"ל. במילים אחרות: לשבת במשרד רשמי, כשברקע דגל ישראל, ולדברר את מדינת ישראל.

אנשים עם דעות שונות, אפילו שונות מאוד, אכן יכולים לעבוד למען המדינה. אבל רק אם הם בעדה, בעד עצם קיומה ובעד היותה מדינת לאום יהודית ודמוקרטית.

תגיות:

תגובות