עוד לא הספקנו לדמיין את ניגוב החומוס המופרך בדמשק, בעקבות הפרסומים על הסכם אפשרי עם סוריה, ושר ההיסטוריה שלח לנו תזכורת בדבר הצורך להיזהר ולהישמר. בשעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ברורות ההתפתחויות בדרום סוריה, אולם העימותים בין הסונים לגווניהם לבין הדרוזים, הולכים ומחריפים. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה מאז עלייתו של אל-ג'ולאני, וכנראה גם לא האחרונה.
בשבועות האחרונים, ככל שהתרבו הפרסומים על האפשרות להסדר עם סוריה, החלו להישמע הקולות הרגילים שכללו מונחים כמו 'ויתורים', 'נסיגות', 'הסדר' וכיוצא באלה. בקצה השיח נשמעו אפילו הדיבורים על הגולן. חשבנו שזה נגמר מזמן והנה היו מי הזכירו לנו שלא יהיה 'שלום' ללא 'ויתורים' בגולן.
בהזדמנות זו כדאי לחזור ולשנן כמה פרקים בתנ"ך. בחלקם מתברר של-DNA המדיני ההיסטורי של ישראל הנוטה מייד לרחמים על האוייב התוקפני ולהעדפה מובנית של ויתורים תמורת שלום, יש מקור היסטורי תנ"כי קדום מאוד.
לפני כ-2,875 שנים, במחצית המאה ה-9 לפני הספירה התנהלה סדרת מלחמות בין אחאב מלך ישראל ובן-הדד הארמי.
המלחמה הראשונה החלה כאשר דרישות חצופות במיוחד ולא קלות בכלל של בן-הדד נענו בוויתורים מצד אחאב אבל הסורי החמדן רצה עוד, מוכר לכם? "וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה. וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר." אחאב ניצח במלחמה אבל לא הלך עד הסוף ובן-הדד המשיך למלוך בסוריה.
לאחר התארגנות קצרה חזר בן-הדד להילחם באחאב. והנה, למרות התוקפנות המתמשכת של בן-הדד, חזר להילחם פעם שנייה, ראו מה עושה אחאב למרות ניצחונו: "וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ. וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם... וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ." אתם הבנתם את זה? "שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם". ואחאב הרחמן, לאחר הניצחון השני אומר על בן-הדד התוקפן "אחי הוא!". ואז מתחילים הוויתורים. אחאב מחזיר את כל הערים שכבש אביו ומחזיר את בן-הדד למלוכה: "וחוצות תשים לך בדמשק... ואני בברית אשלחך", זאת אומרת הסכם, הסדר.
אחד הנביאים בא למסור לאחאב את דבר הא-ל לאחר שחמל עם בן-הדד התוקפן: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה". ואכן המלחמה השלישית הסתיימה במותו של אחאב: "וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן".
גם כאשר מצבנו הצבאי האסטרטגי מול סוריה נראה טוב, כדאי להיזהר מאוד לפני שמוותרים תמורת הסכם שלא יהיה שווה את הנייר שהוא כתוב עליו.