נפתח במסר שכנראה איננו פופולרי במחנה הלאומי על רקע הניסיון השלילי המצטבר: המחנה הלאומי יתקשה מאוד לחזור לשלטון ללא מפלגת ימין נוספת, חדשה, הנאמנה למחנה הלאומי.
כנס הקיץ של הכנסת, החל השבוע בחוסר ודאות, כאשר השאלה כבר איננה אם, אלא מתי תסיים הממשלה את ימיה באופן רשמי. במקרה של בחירות בסתיו הקרוב, מתעוררת שאלת העל: האם וכיצד יוכל המחנה הלאומי להשיג מחדש רוב של לפחות 61 ואת השלטון שאבד לו?
המחנה הלאומי כולל היום ארבע מפלגות - הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית – שהשיגו בבחירות האחרונות 52 מושבים בלבד: 30 לליכוד, 16 למפלגות החרדיות המפגינות יציבות מרשימה ו-6 לציונות הדתית שהגיעה להישג עם רוח גבית חזקה של הליכוד. סמוטריץ' העריך לאחרונה, שמפלגה חדשה נוספת תסכן את קולות המחנה הלאומי בדומה למה שקרה לימין החדש, ולכן יש להסתפק במפלגות הקיימות, היינו הליכוד, שתי המפלגות החרדיות והציונות הדתית.
פיצול יתר הוא אכן מסוכן כפי שהוכח, אולם מפלגה אחת נוספת בימין לא חייבת בהכרח להיכשל
אולם הערכה זאת, שהמפלגות הקיימות מספיקות, מסוכנת לפחות כמו הקמת מפלגה חדשה. נקודת המוצא היא תוצאות הבחירות האחרונות ו-52 מושבים, היינו חסרים 9 מושבים להשגת הרוב של 61. לאן בדיוק ישובו 9 מושבים, מעל 300 אלף קולות, רובם מאוכזבי תקווה חדשה וימינה, שהם המאגר המרכזי הפוטנציאלי לשוב לאחת ממפלגות המחנה הלאומי?
אם נניח שהמפלגות החרדיות והציונות הדתית במשותף יעלו מ-22 ל-24, הליכוד יצטרך עדיין להגיע ל-37 מושבים. אולם מדובר במאגר בוחרים שעל חלק ניכר ממנו נאבקות אותן מפלגות עצמן: הליכוד מול הציונות הדתית וש"ס, והציונות הדתית מול החרדים. המחשבה שאותן מפלגות שהגיעו ל-52 ישיגו עתה 61 באותה מתכונת מסוכנת לא פחות מאשר הטענה שמפלגה חדשה לא תעבור את אחוז החסימה.
הטיעון שהמפלגות הקיימות מספיקות, מתעלם מקבוצה נרחבת ומשמעותית שיש לה את האפיונים המצטברים הבאים: משייכים עצמם למחנה הלאומי ולעמדותיו, אולם לא מעוניינים להצביע לציונות הדתית (כולל דתיים המתנגדים למפלגה מגזרית), ולא מעוניינים לתמוך בליכוד מסיבות מגוונות. לדוגמה, הם לא סומכים על הליכוד שאכן יבצע מדיניות לאומית נחושה בתחומי מערכות האכיפה והמשפט, המשילות ועוד.
טענת המחץ הידועה היא מה שקרה לימין החדש רק לפני שלוש שנים. אולם למרות הניסיון השלילי, יש להיזהר ולהסתייג מהשוואות אוטומטיות. מערכות בחירות שונות זו מזו בנסיבות ובתנאים ולא קל להסיק מהן על העתיד. לדוגמה, הכישלון של הימין החדש לא היה בהכרח בעצם קיומה ובהתמודדותה, אלא הופעתה של מפלגה חדשה נוספת – זהות. פיצול יתר הוא אכן מסוכן כפי שהוכח, אולם מפלגה אחת נוספת בימין לא חייבת בהכרח להיכשל.
המשימה, אם כן, היא לא לנסות ולשכנע מדוע אין צורך וכמה מסוכן שמפלגה כזו תתמודד, מכיוון שבלעדיה יהיה קשה עד בלתי אפשרי להגיע לרוב, אלא דווקא להביא לכך שהיא תעבור את אחוז החסימה.
בעידן של פריחת השקר הפוליטי ואי-ודאות בקיום הבטחות, כדאי להשקיע במטבע פוליטי יציב ללא תנודתיות – להשקיע בשיקלי.