מזה כחודש ראש הממשלה בישראל חובש כיפה סרוגה, וכלום. כותרת הכנס 'דתי לדעתי' של רבני צהר שיתקיים השבוע (גילוי נאות: אשתתף בו), מעוררת מחשבות דווקא בגלל הכותרת החסרה. שלושה מושבים עוסקים בזהות הדתית משלוש נקודות מבט: רוחנית, חברתית ואמנותית. נקודת המבט הפוליטית איננה. היעדרה מעניין במיוחד בכנס שנערך לאחר מינוי ראש ממשלה דתי.
אפשר לטעון שזווית הראייה הפוליטית נמאסה על הציבור, לאחר ארבע מערכות בחירות תכופות והמחלוקות שנלוו אליהן. תשובה אחרת היא ששיוכו האישי של ראש הממשלה הדתי איננה רלוונטית, שהרי הוא לא הגיע אליה כמנהיג הציונית הדתית או רובה.
וייתכן שלציונות הדתית אין בעצם מה לומר, אין לה זווית ראייה ונקודת מבט ייחודיות משלה בתחום הפוליטי. יובהר מיד שאין הכוונה שלקבוצות הציונות הדתית אין עמדות כאלו ואחרות הנוגעות לקידום סוגיות שונות. אלא שבכך אין הן שונות מכל מפלגה אחרת בעלת עמדות ואינטרסים שאותם היא מנסה לקדם במערכת הפוליטית. הכוונה היא שלציונות הדתית, המחוייבת מהותית הן לציונות ולמעורבות במדינה והן למסורת הדתית ולהלכה, אין מה לומר בשאלות יסוד נרחבות לגבי מהות ומבנה השלטון, תפקידו וכיוצא באלה.
מזה שני דורות ניכר בציונות הדתית שיח ההנהגה. השיח אודות חילופי האליטות התייחס תמיד להתפתחות שבמרכזה השתלבותם הגוברת של ציונים דתיים בכל מערכות החיים. במסגרת זו אף התפתח הדימוי המפורסם המיוחס לעמוס עוז, על הציונות הדתית שהופכת בהדרגה ממשגיח הכשרות של קרון המסעדה ברכבת לנהג הקטר.
נניח לרגע שנהג הקטר הדתי הנוכחי היה מגיע לתפקידו כשהוא בראשות מפלגה המזוהה כציונית דתית, אירוע שכלל לא היה רחוק מלהתממש בנסיבות מסויימות. הרי גם אז לא הייתה בידיו איזו תכנית כללית או מפורטת או איזו מערכת ערכית כוללת, המחברת בין התורה והחיים, בין התורה והמדינה. "לו זכינו", כתב על כך הרב יובל שרלו, העובדה שחובש כיפה הפך לראש ממשלה "הייתה מתסיסה את העיסוק בהלכות מדינת ישראל" (יובל שרלו, 'הלכות מדינה בעידן בנט', שבת, 'מקור ראשון', 2.7.21).
יש ויהיו כמובן פתרונות הלכתיים לאלוף או לרמטכ"ל הדתי העתידי, לראש השב"כ הדתי, לראש המוסד הדתי, ועתה לראש הממשלה הדתי. מאז ומתמיד ניתנו ליהודים דתיים תשובות הלכתיות שיאפשרו להתמודד במציאות נתונה, מציאות שלא הם אלה שעיצבו אותה. אולם הציונות הדתית עדיין לא ענתה תשובה מעמיקה וכוללת לשאלות היסוד של מהות השלטון, של המבנה הרצוי שלו וכיוצא באלה סוגיות מרכזיות המעצבות את אופי המדינה. התשובה המעודכנת לשאלה כיצד המדינה תיראה ותתנהל כשהציונות הדתית תהיה בשלטון היא מדהימה: היא תיראה אותו דבר כמו היום.