האשם בבעיית חוק האזרחות: האקטיביזם של שופטי בג"ץ

הגיע הזמן לחוק הגירה שיסדיר את משטר ההגירה הישראלי. צריך להיות ברור שהשיקול הדמוגרפי הלאומי של שימור הרוב היהודי הוא מרכזי, לגיטימי וראוי

  • פורסם 23/06/21
  • 13:57
  • עודכן 23/06/21
אילוסטרציה
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

קרוב לעשרים שנים מאריכה הכנסת שוב ושוב את הוראת השעה של התיקון לחוק האזרחות. ההוראה אוסרת על התאזרחות של בנות זוג ובני זוג פלסטינאים הנישאים לאזרחים ישראלים. ולא רק שמדובר בהארכה חוזרת ונשנית, במהלך אותן שנים חזרה הכנסת אל אותו חוק והכניסה בו תיקונים כאלה ואחרים, בעיקר לאחר הערות והמלצות שופטים שדנו בבג"צים השונים בסוגיה. 

כך קורה, וזה אינו התחום היחיד, שתחום קריטי ומהותי ביותר מבחינה לאומית – משטר ההגירה של המדינה - מוסדר שוב ושוב בהוראת שעה זמנית, שלמעשה הופכת למעין טקס קבוע. רק הרכב הממשלה הייחודי והוויכוח הפוליטי החזירו אותו שוב לכותרות.

ומדוע תחום כה חשוב מוסדר בהוראת שעה, כאילו מדובר במשהו זמני? התשובה טמונה בבג"ץ, באקטיביזם השיפוטי וברוח הנושבת בקרב רוב השופטים, ושממנה הפוליטיקאים חוששים. נציגיה של מדינת ישראל העדיפו לברוח ממהותה כמדינת לאום יהודית, ולהתמקד בטיעונים ביטחוניים. כנגד הוראת השעה הוגשו עתירות, איך לא, בטענה שמדובר בהוראת שעה שאיננה חוקתית ויש לבטלה. המדינה טענה שהוראת השעה הכרחית מבחינה ביטחונית. הנתונים שהוצגו הראו, שאחוז המחבלים והמסייעים לפיגועים בקרב המתאזרחים, גבוה יחסית. 

דווקא הטיעון החשוב ביותר, בעל המשמעות הלאומית לטווח רחוק, ולצידו הנתונים הקריטיים מבחינה לאומית, נדחקו מהדיון. בעשר השנים שבין הסכמי אוסלו לדיון באותו בג"ץ, התאזרחו בישראל במסגרת איחוד משפחות בין 130 ל-140 אלף פלסטינים, אוכלוסייה בהיקף עצום כשמדובר בנושא רגיש כמו דמוגרפיה לאומית. מכאן הכינוי של התופעה כמימוש זוחל של זכות השיבה. ההתעלמות מכך הייתה כה בוטה עד שאחת השופטות, פרוקצ'יה, פשוט לא האמינה לנציגי המדינה. היה צדק מסויים בדבריה, שהרי בדיון בכנסת העלו כמה מהדוברים את הטיעון הדמוגרפי.

אכן הגיע הזמן לחוק הגירה שיסדיר את משטר ההגירה הישראלי. צריך להיות ברור, שהשיקול הדמוגרפי הלאומי של שימור וקידום הרוב היהודי בישראל, הוא מרכזי, לגיטימי וראוי, במיוחד לאחר שמדינת ישראל כמדינת לאום, עוגנה בחוק יסוד. בניגוד גמור לחברי הלהקה הנודדת של 'הידרדרות הדמוקרטיה' כביכול, המטרה הזאת לא מנוגדת לדמוקרטיה. להיפך, שימור הרוב היהודי ממלא, מעל לכל, אחר הזכות להגדרה עצמית לאומית. בדיוק כמו שזו אחת ממטרות חוק השבות, אין סיבה שזו לא תהיה המטרה של חוק ההגירה.

חבל מאוד לגלות שחוק ההגירה החשוב עולה על סדר היום רק כחלק מוויכוח פוליטי לאחר הרכבת הממשלה. האופוזיציה, ובעיקר הליכוד, נזכרו לפתע בצורך הנכון כשלעצמו בחוק הגירה. הם הרי סיימו הרגע 12 שנות שלטון. חוק ההגירה הוא חשוב ומהותי מכדי שיהפוך לעוד איזה אמצעי קנטרני בין אופוזיציה לקואליציה.

תגובות