בהיסטוריה הצבאית מוכרים מקרים של הרעבה מכוונת ומאורגנת כאמצעי במלחמה. הרעבה יכולה להיעשות במגוון דרכים, דוגמת מצור יעיל ומניעת אספקה מאזורים מוגדרים, שריפת שדות ויבולים בהיקף גדול, וכיוצא באלה. פעמים שההרעבה מכוונת רק לכוחות האוייב, והאכזריות שבהן גם לאוכלוסייה לא מעורבת.
אולם 'הרעבה' כה ייחודית כמו בקמפיין המאורגן נגד ישראל, לא נראתה בהיסטוריה. ה'מרעיבים' הם הם שמאפשרים הכנסת אלפי משאיות סיוע ל'מורעבים', למרות הידיעה הוודאית שהן לא רק מגיעות לאוייב, אלא שהאוייב הופך את הסיוע לאמצעי מרכזי להמשך שליטתו באוכלוסייה.
אותם 'מרעיבים' מאפשרים למדינות העולם לקיים מיצגים תקשורתיים של הצנחת סיוע ל'מורעבים' לצרכי תעמולה. שהרי במשאית אחת יש הרבה יותר מההצנחה שכאמור לא אמורה לסייע אלא להפגין סיוע. כל דכפין יבוא ויצניח, כדי שיוכל לומר שגם הוא השתתף ב'סיוע'.
הרעב כל כך חמור עד שארגוני סיוע בינ"ל, רובם קשורים לאו"ם, המתהדרים כ'הומניטריים', מעכבים משאיות סיוע ל'מורעבים', רק מכיוון שהם מעוניינים בבלעדיות. כעת מובן מדוע החמאס העלה כדרישה את החזרת הסיוע רק דרך אותם ארגונים ולא דרך הארגון החדש שאכן חילק את הסיוע מבלי שהחמאס ינצל זאת להמשך שליטתו.
ומה יותר הגיוני להעביר אוכלוסייה בלתי מעורבת לכאורה לאזורים מוגדרים כדי להפחית את הסיכון לפגיעה ממהלכי המלחמה? לא כאשר מדובר בישראל. המערכת הבינלאומית מתעקשת להשאיר את האוכלוסייה ב'אזור המורעב', ומתנגדת להעברתה לעיר הומניטרית שבה לא יהיה רעב. אותם שחקנים בינלאומיים 'מודאגים' ומביעים 'זעזוע' מ'הרעבה' של כמיליון וחצי אנשים לכאורה, אולם מתעלמים ולא מגלים עניין מיוחד או בכלל במיליוני רעבים אמיתיים באפריקה לדוגמה.
לאחת המדינות התומכות בקמפיין ה'הרעבה', מצרים, יש גבול עם האזור ה'מורעב'. אבל מזה שנתיים היא מסרבת בכל תוקף לפתוח אותו כעזרה ל'מורעבים'; שהרי לרצועת עזה הייתה מאז ומתמיד מטרה אחת בלבד: להיות אזור שישמש כמטרד בטחוני קבוע לישראל.
העיתון המשפיע ביותר בעולם, הניו יורק טיימס, נאלץ להשתמש בתמונת ילד חולה במחלה גנטית כדי להוכיח 'הרעבה'. התמונה הגיעה למיליונים בעולם, אבל ההתנצלות נדחקה לאיזו פינה נידחת, ואת הנזק לא היה ניתן להשיב. שוב ושוב נעשה שימוש בתמונות מאזורים אחרים בגלל הקושי למצוא 'מורעבים' אותנטיים לצילומים משכנעים. 'מורעבים' צולמו שופכים את הקמח על הארץ כדי להשתמש בשקי הקמח שהגיעו כסיוע לצרכים אחרים, דוגמת סחיבה יעילה של מוצרים נבחרים מהסיוע. האימהות המסכנות, הו האימהות. הן מחזיקות ב'ילדים מורעבים' ונראות ככאלו שגם תוכניות הרזיה חריפות במיוחד לא יעזרו להן כדי להיראות 'מורעבות'.
ואז התרחש דבר מדהים ובלתי מובן בעליל. החמאס פרסם סרטונים המוכיחים מעל לכל ספק מהי הרעבה אמיתית ומתמשכת של חטופים חסרי ישע. מדוע שהחמאס יירה לעצמו ברגל ותוך כדי הצלחה של קמפיין שקרי המועיל למטרותיו יפרסם סרטונים שעל פניהם נראים כמזיקים לו?
בהגדרת העבודה החדשה של האנטישמיות שפורסמה על ידי הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) לפני כעשור, ניתנה הדוגמה המעשית הבאה לאנטישמיות החדשה: "יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שלא צפוי או לא נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת".
החמאס למד לדעת בתקופת המלחמה, עד כמה חלקים נרחבים במערכת הבינלאומית נגועים באנטישמיות, לרוב מוסווית, גם אם לעולם לא יודו בה ויטענו שמדובר בביקורת לגיטימית. והנורא מכל, החמאס למד שאין קמפיין אנטי ישראלי שלא יזכה לתמיכה כאן בקרבנו. כך נחשפנו לסרטונים הקשים שתכליתם להכניע את ישראל. אסור לתת לזה לקרות.