לפני כעשרים שנים, באחד מימי הזיכרון הראשונים לרצח רבין, הוזמנתי לפאנל בתל אביב שנערך כשעתיים לפני הכנס בכיכר רבין. כמקובל במקומותינו, הייתי בתפקיד עלה התאנה הציוני-דתי והימני, בפאנל רב משתתפים. התבקשנו על ידי המנחה לספר היכן היינו ברגע הרצח. כעלה תאנה מנוסה, ביקשתי מיד להיות האחרון שמשיב.
רוב המשתתפים העידו שהשתתפו בעצרת עצמה בליל הרצח, והמעטים שלא השתתפו התנצלו והסבירו מדוע לא השתתפו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, הוסיפו שבסיום הפאנל הם יצעדו לכיכר רבין להשתתף בעצרת.
כשהגיע תורי סיפרתי שדווקא היה לי זמן באותו ערב, לכן צפיתי בתוכנית הספורט. הדגשתי שלא הייתי בעצרת כי עמדתי הפוליטית הייתה מנוגדת באופן נחרץ למדיניות אוסלו. סיימתי, בניגוד לכולם, בהבהרה שבתום הפאנל אחזור לביתי ולא אשתתף בעצרת העומדת להתקיים עוד מעט, מכיוון שהיא עצרת פוליטית.
26 שנים נאלצים אנשי ימין לשמוע את ההכפשות, ההשמצות וההכללות הרואות בכולם אחראים, ברמה כלשהי, לרצח. וזה לא רק במסגרת מאמרי דעה והרצאות במסגרת שוק הדעות החופשי. פעם אחר פעם נאלצו אנשי הימין ונציגיו לשמוע את הדברים גם במסגרת הטקסים הממלכתיים לזכרו של רבין.
השבוע, ביום השנה ה-26, זו הייתה חגיגת האשמות והכפשות מיוחדת, על רקע ממשלת 'הריפוי' ו'האיחוי'. חלק מבני משפחתו של יצחק רבין הפכו זה מכבר למדעני חברה המזהים היטב מגמות ותהליכים במבט השוואתי. "אם נביט היום במראה", הבהירה דליה רבין, "נשקפת אלינו תמונה עגומה של חברה חולה, אלימה, שאימצה לעצמה שיח קשוח". אני מניח, רק מניח, שאין כוונתה שיש איזון בין הצדדים בוויכוח, שהרי כידוע יש צד 'נכון' שהוא 'מתון', ויש את ההם, האלימים.
היא, וגם זה משהו, לא התייחסה ישירות לממשלה ולתהליכים הפוליטיים. יונתן בן ארצי, לעומתה, לא היסס להביע את דעתו הפוליטית על כך ש"שלטון העם ניצח את שלטון היחיד". הוא אמר את הדברים מול ראש הממשלה שעומד בראש סיעה של שישה מנדטים, כשברקע ראש הממשלה לשעבר שעומד בראש סיעה של שלושים חברי כנסת. עוד הוסיף תובנה ש"בשנים האחרונות הפילוג, הסגנון והשפה, גרועים בהרבה מאלו של אז", ואף האריך בדברים.
ואז הגיע לפיד, ראש הממשלה החליפי, זה המיועד להיות ראש ממשלה לא חליפי בעוד כשנתיים, זה שחבר בממשלה ויעמוד בראשות ממשלה הנשענת על רע"ם, והוסיף שמן למדורה: "בלי נס הממשלה, צאצאיו האידאולוגיים של יגאל עמיר היו שרים. מנענו ניסיון התנקשות בדמוקרטיה". ללפיד, המסית והמכפיש, היה נוח לשכוח שעד לא מזמן, גם ראש הממשלה הנוכחי, נחשב במסגרת ההכללות, לאחד מצאצאיו האידיאולוגיים של הרוצח.
ואז הצטרפה גם שירלי פינטו מ'ימינה' בציוץ בטוויטר לחגיגת השמאל, תוך אימוץ הנרטיב השקרי של השמאל, על נתניהו שעמד על המרפסת והסית.
אימוץ נרטיבים, יש לזכור, הוא עמוק הרבה יותר מחיבור פוליטי. פינטו, בציוץ שלה, אימצה את הנרטיב של השמאל. האם עד לשם תגיע ימינה?