מעניין מה חשב לעצמו בצלאל סמוטריץ' אחרי השבוע הראשון של הממשלה החדשה. מעניין גם מה חשבו חבריו לסיעה ואנשי המפלגה שלו, שנקראת 'הציונות הדתית', שמהווים אופוזיציה, הקולנית ביותר (ויש תחרות לא קלה), לראש הממשלה הראשון שמגיע מהמגזר הסרוג.
אני כמובן לא יודע את התשובה, אבל אני מתאר לעצמי שהם עדיין מרוצים מעצמם. מבחינתם, ההתעקשות שלא להיכנס לקואליציה עם רע"ם היא צעד אידיאולוגי שמבטא ערכים ויושרה, ואני נוטה להאמין שהם באמת מתגאים בו, כפי ששומעים בראיונות שלהם בכלי התקשורת השונים.
אני גם יכול להבין את העמדה הזו: רע"ם היא לא שותפה קואליציונית שגרתית, בלשון המעטה, ואם בודקים מקרוב, יש לא מעט סיבות שבגינן לא ראוי לשתף איתה פעולה. לא חסרות שם התבטאויות שערורייתיות ומעשים לא מקובלים, כמו גם תפיסות בעייתיות וסלחנות כלפי אלימות נגד יהודים. אבל הליכוד ונתניהו הכשירו את רע"ם. גם המפלגות החרדיות הסכימו לשיתוף שלה בקואליציה. וכך בעצם היחידים שיש להם בעיה עם מנסור עבאס וחבריו הם חברי מפלגת 'הציונות הדתית'. "ההתנגדות שלנו לשותפות של תומכי הטרור והמאמץ להוקיע את המעשה הזה ולשלול את הלגיטימציה שלו, הם שיאפשרו בעזרת השם את חזרת הימין לשלטון", כתב סמוטריץ', וכאן אני כבר די מפקפק בכנות ההצהרות שלו. האם הוא באמת חושב שהליכוד והמפלגות החרדיות יתיישרו מעכשיו על פי הקו והערכים של המפלגה שלו?
ובכל זאת, משהו בגובה הצעקות, בעוצמת העלבון ובארסיות הקריאות נגד נפתלי בנט, מפלגת ימינה ('שמאלה', כפי שהיא מכונה על ידי סמוטריץ' וחבריו) והממשלה החדשה, מראה שיש כאן יותר מעמדה עקרונית. חברי הכנסת של מפלגת 'הציונות הדתית', כך נראה, פועלים לא רק מתוך תחושה של צדקת הדרך, אלא גם מתוך אשמה, ומתוך חרדה שעוד מעט, כאשר הישראלים יתרגלו לממשלה החדשה הזו (שההרכב שלה ימשיך להיות מוזר בכל יום שבו היא תתקיים), האצבעות המאשימות בימין כבר לא יופנו כלפי בנט והפרת הבטחות הבחירות שלו, אלא כלפי סמוטריץ' שיכול היה למנוע את כל העסק.
לדעתי אין ספק שאם סמוטריץ' היה מודיע שהוא מצטרף לממשלת נתניהו ללא תנאי, בלי לפסול תמיכה מבחוץ של רע"ם, לבנט ולשקד כבר לא היה שום תירוץ להישאר בחוץ. זה נכון שבמקביל ימינה ניהלה מו"מ עם לפיד, אבל למרות כל השנאה הגדולה בין בנט לנתניהו – הם היו מוצאים את עצמם בתוך ממשלת ימין. לכן, עם כל הכבוד למאוכזבי בנט שטוענים לגניבת הקולות, יש לא פחות אנשים שהצביעו 'ט' ומרגישים לא פחות מרומים: תומכי ליכוד שהלכו על פי בקשתו של נתניהו כדי לחזק את המפלגה, וברגע האמת גם את הקול שלהם גנבו.
בסופו של דבר, סמוטריץ' יודע שניהול מדינת ישראל וניווט בין האינטרסים והזהויות השונות שיש בחברה שלנו, הם משימה מורכבת, שדורשת אינספור פשרות והתאמות. בנימין נתניהו, שפעל בכל כך הרבה מקרים נגד העקרונות שלו כדי לייצב קואליציה, הוא הראשון שיגיד לו את זה. למרות זאת, הוא וששת חברי הכנסת (שחלקם נמצאים שם בזכות נתניהו והקמפיין שלו), עדיין חושבים במונחים של תא סטודנטים או ועדי יישובים, מעין 'הכל או לא כלום'.
מה היו עושים אילו?
אז בבקשה, הנה המציאות האלטרנטיבית ש'הציונות הדתית' (הגרשיים כאן חשובים במיוחד) ויתרה עליה באופן מודע לגמרי: בצלאל סמוטריץ' שר בכיר, אולי אפילו חוזר למשרד התחבורה שבו זכה לשבחים חוצי מחנות בקדנציה הקצרה שלו, איתמר בן גביר שר בממשלה, הוא בהחלט יכול להתגאות בתפקידו כעורך דין שהפך לא פעם החלטות של מערכות הצדק לאלה שייצג אותם. ועוד תפקידים חשובים לסיעה הלא-מאד גדולה שלהם: אבי מעוז עולה לדוכן הכנסת לדבר על חינוך? הוא יכול היה להיות סגן שר החינוך. שמחה רוטמן קופץ מאולפן לאולפן וכותב פוסטים משפטיים בקצב של מכונת ירייה? הוא יכול היה להיות סגן שר המשפטים, או תפקיד חשוב אחר בקואליציה. גם מיכל וולדיגר, שכל כך רוצה לקדם את הנושא החשוב של בריאות הנפש, בוודאי הייתה יכולה לעשות הרבה יותר מתוך משרד ממשלתי או ראשות ועדה.
אלו העובדות: החבורה הזו ויתרה על ממשלת ימין (נכון, נתמכת על ידי רע"ם בשלב הראשון), ויתרה על יכולת השפעה, ויתרה על דאגה לצרכים ייחודיים של הציבור שלה, והמליכה ממשלה שהיא רואה בה אסון – כל זה בעיניים פקוחות ובדעה צלולה. עם כל הכבוד לעמדה העקרונית, לא מדובר בחבורה אנשי רוח אלא בפוליטיקאים, ומבחינה פוליטית זו פשוט טיפשות.
אז למה אני כל כך כועס על המפלגה של סמוטריץ'? כי במקום להיות חלק מהממשלה, להשפיע מבפנים עם האנשים המצויינים שלה, לקדם אג'נדות שברובן הגדול אני תומך, אנחנו הולכים לקבל קרקס אופוזיציוני, שצעדת הדגלים וההפרעות בהשבעת בנט, היו רק ההתחלה שלו. עשרות אלפי אנשים בחרו אתכם כדי להיות חלק בשלטון, להשפיע על המדינה ולתת ביטוי לערכים של יהדות וציונות, של כלכלה חופשית והתיישבות, של תורה ולאומיות, ובמקום זה נקבל הצגות של מחאה. בשביל לצעקות 'מוות לערבים' או להעליב להט"בים, לא צריך אתכם בכנסת. כמו שהמפלגה הזו מזיקה באופוזיציה – כך היא נחוצה וחיונית בקואליציה. כמעט כל קואליציה.
ואולי בעצם כל המהלך התמוה משרת אדם אחד בלבד – בצלאל סמוטריץ' שמו. הוא יודע אילו נזקים עלולים להיגרם לציבור שלו, אבל גם מבין שהמצב הנוכחי מותיר אותו כמנהיג הבלעדי של הימין שמחוץ לליכוד. יכול להיות שבמקרה המפלגה שלו נקלעה לסיטואציה שמשרתת אותו מבחינה פוליטית, או שמאחורי כל האידיאולוגיה והערכים, יש פשוט אמביציה אישית?
בקיצור, מי שמחפש אשמים לכך שלא קמה ממשלת ימין, לא צריך לחפש אותם בשולחן הממשלה: הם נמצאים באופוזיציה.