עד לשבוע האחרון מעט מאד אנשים שמעו על היישוב כפר אלדד. אם תעצרו ישראלים ברחוב ותבקשו מהם להכין רשימה של עשרים יישובים מעבר לקו הירוק, סביר מאד להניח שהיישוב הקהילתי שליד תקוע לא יופיע בה. אבל כל זה השתנה כאשר אביב גפן נכנס לתמונה. ההופעה שלו שם שמה את כפר אלדד על המפה, לפחות לרגע, כאשר בכל פעם שמישהו רצה להביע דעה (בדרך כלל שלילית) על ההופעה, הוא בדק רגע בגוגל איפה בדיוק זה יוצא.
בין כל השינויים והתהפוכות שעוברים עלינו בשנים האחרונות, חלקם ממש דמיוניים עד שקשה להאמין שהם קרו, טוב שיש כמה דברים שנשארים קבועים: חם ביולי, יש אווירה של בחירות והסיפור של אביב גפן וההתנחלויות מעורר סערה.
כן, היינו כבר בסרט הזה (או בהופעה הזו): כבר יותר משלושים שנה שהקריירה שלו מתבססת על כתיבת שירים וראיונות פרובוקטיביים. אביב גפן הוא לא רק מוזיקאי מוכשר, אלא גם איש תקשורת מאד מיומן, שיודע בדיוק כיצד לתפוס כותרות, לעצבן ולשים את עצמו במקום האהוב עליו – מרכז תשומת הלב הציבורית.
לפני שש שנים הזמר, בן לאחת המשפחות המיוחסות בתולדות המדינה, הופיע באלקנה והתחיל סיפור דומה: בסביבה הטבעית שלו (מה שקרוי בפוליטיקה 'הבייס') היה הרבה כעס: "כיצד ייתכן שהסמל של דור ילדי הנרות והשמאל הישראלי מופיע בהתנחלות?" נשאל בזלזול ואפילו מלווה באיומים בהחרמה; ולעומת זאת, רבים בקרב הימין לא הבינו כיצד היישוב מוכן לתת במה לאחד האמנים המפורסמים ביותר שמתריסים נגד הציבור שלהם.
נזכיר, גפן היה זה שאמר ש"השטחים הכבושים הם כמו סרטן בגופה של ישראל", הוציא אלבום בשם 'בוקר טוב איראן', ואחראי על שורות כמו "נכבוש את השלום ולא את השטחים" ו"ולמה הדתיים נראים מסוממים?". שנה לפני ההופעה שלו באלקנה, כשהוא שופט בתוכנית ריאליטי בפריים טיים (כרגיל, כל הזרקורים עליו), הוא אמר למתחרה שגר בשבי שומרון: "אנשים משיחיים חיים בהתנחלויות ותוקעים את סיכוי לשלום", מה שגרר גם תגובה ממירי רגב וסערה ציבורית שלמה.
לפני שלוש שנים הוא הופיע עם אברהם פריד בבית אל, ואפילו פתח את הערב בהתנצלות: "הגעתי להבנה עמוקה שאני ואחיי, אתם, הופרדנו בגלל דברים להרבה שנים, בגלל בורות שלי", אמר אז האיש שפעם, באחת ההופעות שלו, הכריז ש"אם יש דתיים בקהל הם יכולים ללכת".
בקיצור, זו לא פעם ראשונה, וכנראה שלא פעם אחרונה, ועדיין הופעה של אביב גפן במקום כמו כפר אלדד היא אירוע. גם בגיל 52 אביב גפן הוא עדיין אייקון, גיבור תרבות וסמל של חלק מסויים מאד בישראליות.
גשר על מים סוערים
לפני חודש וחצי גפן הופיע ב'נשף הרוק' המפורסם שלו בפארק הירקון מול עשרות אלפי צופים. זו לא הייתה הפגנה של השמאל, ולא אירוע בעל משמעות פוליטית. סביר להניח שבקהל היו הרבה אנשים שדעתם הפוליטית שונה ורחוקה מזו של גפן, וכך אנחנו צריכים לראות את ההופעה בכפר אלדד – עוד מקום (אמנם קטן הרבה יותר) שבו זמר מצליח בוחר להופיע. זה הכול.
אני שומע את הקריאות להחרמה של אביב גפן, קריאות שמגיעות גם מצד ימין וגם מצד שמאל, ולא ממש מבין איך שוב ושוב אנחנו נופלים למלכודת הזו. נזכיר, מדינת ישראל עומדת בפני מצב ניסיונות חרם מתמידים שהחלו עוד לפני המלחמה, אבל התגברו מאד מאז השבעה באוקטובר. זה קורה בכל מקום ובכל תחום: רק בזמן האחרון ניצלנו מהרחקה מתחרויות ספורט ומהאירוויזיון; ישנן חברות ישראליות שמתקבלות בחשדנות ועוינות באירופה; ומוסדות השכלה גבוהה נמנעים משיתוף פעולה עם ישראלים על רקע הפעילות שלנו בעזה.
כל מעשה כזה הוא פסול, וזוכה בצדק להתנגדות גורפת מצד המדינה. אז כיצד יכול להיות שאותם אנשים שקוראים להפריד בין הפוליטיקה לספורט או לתרבות או לכלכלה, פתאום דורשים להחרים זמר משום שהדעות שלו, בעבר או בהווה, לא מוצאים חן בעיניהם?
אביב גפן הוא כמובן רק סמל לתופעה רחבה יותר של ביטול אנשים וארגונים רק מפני שהם מזוהים פוליטית. כאשר מצד אחד קוראים כאן בתוך ישראל להחרמה של תוצרת מההתיישבות, ומצד שני התבטאויות שמאלניות פוסלות לא פעם מועמדים ראויים לקבל פרס ישראל, זה קצת שומט את הקרקע מתחת לטיעון שלנו כלפי חוץ מול ניסיונות חרם.
די ברור שאביב גפן בעצמו נהנה מהמחלוקת הזו. היא משאירה אותו בכותרת, מראה שהוא חשוב, ואפילו עוזרת לפרסם את המופעים שלו. יכול להיות שבשבוע הבא שוב הוא יפלוט משהו שלא נאהב לשמוע, וגם אז אל לנו להיות מופתעים.
ובכל זאת, במציאות שבה החברה הישראלית על זרמיה השונים כל כך מפולגת ומקוטבת, אפשר לראות תקווה מסוימת בהופעה כזו: לא רק הנכונות של הזמר התל אביבי להגיע לנוקדים, אלא גם העובדה שיש לו שם קהל, והמוסיקה שלו רלוונטית עבור מספיק אנשים בהתיישבות. יש כאן גשר חשוב בין שני חלקים שבאופן רגיל מתקשים מאד להתחבר.