מצב אישי: הרב אברהם קריגר

איך הכל התחיל?

נולדתי בנתניה כבן השלישי לאחר אח ואחות להורים ניצולי שואה. אבי חינך ופעל עשרות שנים כמחנך מנהל ומפקח במפת"ן באור עקיבא כשביתנו היה מקום עבור נערים והנערות בימי שבת וחופש. אמי כעקרת בית השקיעה בנו ובהם כמו גם באין ספור פעולות חסד, את כל כוחותיה.

זיכרון ילדות משמעותי

תלמיד ביב"ע בנתניה בכיתה י' כאשר ראש הישיבה הרב מנדלסון זצ"ל אמור היה לשמש כר"מ שלנו אך עיסוקיו והקריאות הרבות מהמזכירות לא באמת איפשרו זאת. לאחר החגים הר"מ המקביל נכנס לכיתה הרועשת, הצביע עלי ואמר מהיום אתה הר"מ של הכיתה. כך מילאתי את מקומו של הרב מנדלסון והפכתי שישיסט לר"מ של הכיתה לשנה. הרב זיכה אותנו בהצצות מהדלת בכל כמה ימים, כשחיוך של סיפוק על פניו.

הפעם הראשונה בה הבנת במה תרצה לעסוק

כחייל בפלוגת ההסדר מול חיילים של עמך ישראל, הבנתי שחינוך הוא היעד.

דמות שהשפיעה עליך במיוחד

ראש ישיבת כרם ביבנה הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל שזכיתי והייתי כבן עבורו הן כחברותא בלימוד תורה והן בתוך ביתו ועיסוקיו הרבים. בהמשך שהחלתי ללמד הדמות היתה הרב נרי'ה זצ"ל. תחת שרביטו כראש ישיבה בכפר הרואה, חינכתי והייתי לר"מ.

עם איזו דמות היית רוצה לשבת לכוס קפה?

לא בדיוק לקפה.. אבל עם האדמו"ר מפיאסצנה כדי להבין כל שלב ושלב בהתמודדות שהוא: כראש משפחה, כאדם וכמנהיג רוחני, חווה מול העולם הקורס שמנגד.

האם אתה אדם של בוקר או לילה?

תלוי גם וגם.. בוקר לפעילות ללילה ללימוד.

מה הפחד הכי גדול שלך?

העם היהודי שלא רואה מציאות המתרחשת מול עיניו ומעמידה בסכנה את קיומו הלאומי הזהותי והפיזי.

הקמת מרכז שם עולם המכריז ומציב אקסיומה, שהשואה היא סיפור הנפש והרוח היהודית והטרגדיה והאסון העצום הם הפרטים שכ"כ כואבים, אך הם פרטי המעטפת ולא מרכז הארוע והסיפור.

איך נראית השבת שלך?

שבת משפחתית. שבתות אלו טוענות ומזינות את הנפש והרוח. המפגש עם הילדים הכלות והחתנים הנכדים והנכדות, לראות אותם משוחחים משמיעים דברי תורה. לשבת עם רעייתי לשולחן ארוך, ארוך. זו היא זכות, אמירה והכרה שזכינו אנו למציאות שהורי שרידי התופת - לא זכו לה.

מה החלום שלך?

מרכז עולמי עם קמפוס שם עולם המציב ומציג את שהיום צר המקום מלהכיל. מרכז שאליו באים ללמוד ולהכיר ראשית לכל, את ה- N.A היהודי. אותו - D.N.A שנחשף במעיין מעבדה אשר בה השילו ממנו את כל המעטפות החומריות והמטשטשות, בכל רגע ורגע בימי השואה.

האכזבה הכי גדולה שחווית

היום שהפסקתי להיות ר"מ בכיתה. הרגע שהבנתי שכל עיתותי חייבים להיות מוקדשים לשם עולם. היתה גם האכזבה והמניעה מהיכולת לטפח, לגדל, את השתילים הרכים בדמותם של תלמידי.

מה היית אם לא היית רב?

הזמן שאני יושב בימי חמישי בלילה וכותב את דבר התורה למספר קבוצות ווטסאפ. דבר תורה המבוסס בכל שנה על ספר חסידות שונה. הפותח מזויות שונות את דברי עולם החסידות והעומק שבהם. זמן זה הוא הפרומו לנשמה היתרה של שבת.