40 שנה חלפו מאז לידתו של רפי ביטון. ובתוך כל עומס העבודה בו הוא נמצא, ביקשנו ממנו לנסות לשתף אותנו בעשייה המוזיקלית שלו. "רפי ביטון - אחד השמות והקולות הבולטים בנוף המוזיקה היהודית. משלב חזנות, שירה וניצוח במגוון הרכבים שונים" - בשורה זו נפתח ערך 'רפי ביטון' בויקיפדיה. ביטון, מנהלה המוזיקאלי של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, מרצה במחלקה למוסיקה בגבעת וושינגטון, מנצח אורח בתזמורת הסימפונית ירושלים, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן, מנהל ביד רמה את התפילות בבית כנסת הגדול בר"ג, ומעל הכל (כך ידגיש לנו), מקים ומנהל את אנסמבל המקהלות 'קולות מן השמים' ע"ש שושנה זילברשטיין.
ילדי פלא במוזיקה היהודית אינם תופעה חדשה. תמיד היו, אך כטבע העולם גם הצעירים הללו הניחנים בקולות ייחודיים, בדרך הטבע מתבגרים. למגינת לב כולנו ישתנו מיתרי קולם, כמאמר הפתגם 'הלך הפלא נשאר הילד'.
אצל רפי הנער, השתבח קולו עם הזמן.
על אף שגדל בבית שאינו מזרח אירופאי (ביטון), היה פס הקול המוזיקלי שליווה את ילדותו עמוס ביצירותיהם של רוזנבלט, לבנדובסקי וקוסבצקי. אפילו רפרטואר מיוחד בשפת היידיש היה לו. "הדרייב שלי היום נובע מההשקעה של אבא שלי באותן שנים. בתור ילד שרתי חזנות אשכנזית הכי כבדה, שמעתי רק חזנות. בכיתה חברים תמיד היו לי, אבל אף פעם לא הייתי מרכז העניינים. כילד בן 6 אני זוכר שאבא שלי הביא לי קלטות של משה קוסוביצקי ולייב גלנץ. הוא חייב אותי לשמוע, ואמר לי 'תלמד, תלמד'. כשהייתי בן 11, למשל, אבא לקח אותי ברגל מגבעת שמואל (בה מתגוררת משפחת ביטון עד היום) לבית הכנסת 'מנחת חובב' ברמת גן – 45 דקות הליכה בערב יום כיפור, ובבוקר! כל זה כדי שאשיר עם החזן.
"אז מהבחינה הזאת, עוד מבית הושרשתי חזק מאוד במוזיקה ובנוסח התפילה האירופי של בתי הכנסת. פעמוני המזרח יצאו אצלי רק בשלב מתקדם יותר של חיי, אך גם הם חדרו אצלי חזק וכנראה פשוט רק עוררו אצלי שורשים נחבאים".
מדגיש רפי ביטון, מייסדה של מקהלת 'קולות מן השמים': "פיתוח כישרונות הוא שליחות מרכזית. מדובר בהרכב ייחודי המתבסס על ילדים צעירים המאותרים ונבחרים בקפידה. על בשרי למדתי את כוחה העצום של ההתמדה מגיל צעיר".
לדבריו, אם פעם חשבו שילדים יכולים אולי לשיר קטע נחמד בבר המצווה שלהם או תפילת 'אנעים זמירות' משעשעת בבית הכנסת, נוכחנו לדעת כי חינוך מקצועי נכון, בריא ויסודי, למוזיקה ולשירה מגיל צעיר, מהווה פוטנציאל לדרך חיים של ממש עבור הילדים. המקצועיות חסרת הפשרות, אותה ילמדו ויחוו בצעירותם, תלווה אותם הלאה בחייהם בכל המישורים, לא רק אלו המוזיקליים.
מוזיקה יהודית חיה ותוססת
"אני לא מאמין שאני בן 40", אומר ביטון בחיוך. "כשהייתי בן 30 עוד שכנעתי את עצמי שאני עדיין ילד. עכשיו זה סופי. נכנסתי לעולם של הגדולים. אני מודה שאני לא מת על הקידומת החדשה, אבל מצד שני אני כל כך מאושר ואסיר תודה מכל מה שקיבלתי. כל מה שהגשמתי זה בזכות האנשים המדהימים שה' שלח לי. שירלי אשתי שהכל בזכותה, הורי היקרים, האבא של 'קולות מן השמים' שאול זילברשטיין היקר, שאת זכרה של הרעיה שושנה ע"ה ביקשתי להנציח בשמה של המקהלה וכל פעילותי המוסיקלית לזכרה, ואנשים טובים באמצע הדרך שהאמינו ותמכו בי - אני ממשיך להודות להם יום יום, שעה שעה".
כיום נמצא ביטון באופן חסר תקדים בצומת מרכזי ומגוון, שספק אם יש עוד כמותו בתעשיית המוזיקה היהודית. מחד, מנהל מוזיקלי ומנצח על התזמורת האנדלוסית הישראלית, ומאידך על הרכבים סימפוניים קלאסיים גדולים. ובנוסף מנהל את אנסמבל מקהלות הילדים והמבוגרים 'קולות מן השמים', מורה ומדריך לעשרות נערים. בשבוע שעבר אף ניהל וניצח על תזמורת ענק במופע ים תיכוני כפול מול 60,000 איש באצטדיון בלומפילד, ובד בבד מופיע כמעט מדי שבת בבתי כנסת מרכזיים שונים בארץ ובעולם.
"ייחודו הגדול של רפי", מדגיש בפנינו החזן ישראל רנד, שמדי חודש ב'שבת מברכין' פוגש את ביטון בבית הכנסת המרכזי ברמת גן, "הוא שמלבד כשרון גדול ומקצוענות חסרת פשרות, אצל רפי הכל נעשה בחן מיוחד ובמתיקות גדולה. אני חייב לומר שלעיתים רבות אני מרגיש צורך לעצור בתפילה ופשוט לעמוד מן הצד ולהתבונן באופן ההגשה הייחודי של רפי עם שיתוף הפעולה הנדיר עם הילדים. התלמידים אצל רפי עובדים קשה מאוד אך את פירות ההצלחה אי אפשר לפספס".
"שלא תטעו", מוסיף רנד, "כיום אמנם כולם מכירים ומוקירים את סגנונו החדשני והייחודי של רפי, אך בשנים הראשונות היו לא מעט כאלו שעיקמו את אפם והרימו גבה, נוכח הווירטואוזיות החדשנית וההופעה היוצאת דופן של המאסטרו הצעיר. כיום ב"ה הפכו כולם להיות מחסידיו הגדולים".
בימים האחרונים, זו השנה השלישית, עסוק רפי בסדרה הירושלמית 'בנבל עשור'. גם שם נמנה עם ראש צוות הניהול האומנותי. הציבור הישראלי צמא למוזיקה יהודית חיה ותוססת. הסדרה הזאת המביאה גיוון תרבותי עשיר וחדיש מכל עדות ישראל, עטוף במקצועיות רבה, והקהל מצביע ברגליו וממלא את היכל מרכז הקונגרסים בבנייני האומה בהמוניו.
ביטון: "כל הכבוד לעיריית ירושלים ולעומד בראשה משה ליאון שלקח על עצמו להחיות את עולם המוזיקה היהודית. מדובר בסדרה שהיא גם פיוט וגם חזנות אירופית. מתי היה כזה דבר? זה צעד משמעותי להגשמת חזון – אינטגרציה בין הנוסחים והסגנונות המוסיקליים של התפילות שלנו. אני זוכר שכשילד תמיד שאלתי את עצמי: כשיבנה בית המקדש – איזו שירת לוויים תהיה? יום ראשון יהיה פייטן ירושלמי, יום שני יהיה חזן אשכנזי, יום שלישי תימני וכן הלאה? אין מספיק ימים בשבוע. לא מסתדרת לי התפיסה שמוסיקת בית המקדש תנציח את הגלות. אין לי ספק שבית המקדש יבנה רק כאשר תהיה לנו שפת תפילה אחידה, בבחינת בית תפילה לכל העמים. המהלך שמוביל ראש העיר משה ליאון מוכיח מנהיגות גדולה. מדובר בחשיבה מכוננת עבור המוסיקה שלנו כעם היהודי שחזר לעצמו".