בכמה הזדמנויות כבר כתבתי על הסכנות הכרוכות בשירות הלאומי. אין חולק על כך, שהשירות הלאומי הוא דבר חשוב מאוד. אבל לצערי, אנחנו לעיתים קרובות נתקלים במקרים של התבוללות, שהתרחשו דווקא במסגרת השירות הלאומי. לכן מוטל על אותם הורים ששולחים את בנותיהם לשירות לאומי, לברר היטב היכן הבנות שלהן מתעתדות לשרת.
בחודש האחרון קיבלנו מספר ידיעות על בחורה, שעושה שירות לאומי באחד הארגונים הגדולים של הצלת נפשות. אותה בחורה עמדה להתחתן עם ערבי שהיה איתה באותו מקום. הידיעות הגיעו ממקורות שונים, ולאט לאט התגבשה התמונה העצובה: בחורה, בת למשפחה דתית טובה, שעושה שירות לאומי, מתכוונת להתחתן עם ערבי.
כמובן, כל המשפחה הייתה כמרקחה. ההורים היו אובדי עצות, ניסו כבר הכל, אבל הם עשו את הדבר החשוב ביותר - לא התייאשו, בכו, התפללו, חיבקו את הבת וביקשו עזרה מכל מקום שרק יכלו. האם ספרה לי, שלאחר שהיא כמעט התייאשה, היא הדליקה נרות, ונזכרה בהבטחה שהבטיח לה הרב בן טוב זצ"ל. הוא אמר לה, שתהיינה לכם בעיות עם הילדה, אבל זה יגמר בטוב.
ואכן, הקב"ה שמע את תפילתם, וברוך ה' ממש ברגע האחרון הגיע אליהם רב, תלמיד של הרב בן טוב, שבא לבדוק את המזוזות, וכשהגיע לחדר של הבת, המזוזה היתה שחורה כולה, ואז הוא ישב עם הילדה, ובחסדי שמים הצליח לשכנע את הבת. מאז, אשתי היתה איתה בקשר. היא ישבה בביתם מספר שעות וחיברה את הבת לעוד נשים ונערות, שהיו במצב דומה והתגברו.
אמרתי לאותה נערה: כולנו מבקשים סליחה לפני הקב"ה, אבל אין דבר יותר גדול מחזרה בתשובה לפני יום הדין
בשבוע שעבר, הם באו אלינו למערת המכפלה, לאמירת סליחות. אין דבר מרגש יותר. ישבנו למרגלות האבות הקדושים, ובכינו ביחד. אמרתי לאותה נערה: כולנו מבקשים סליחה לפני הקב"ה, אבל אין דבר יותר גדול מחזרה בתשובה לפני יום הדין. לא סתם לימדו אותנו חז"ל, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. במשך שנה שלמה הייתְ בקשר עם אותו גוי, ועכשיו - בהחלטה חשובה ואמיצה, נפרדת ממנו למרות כל הקשיים. היש זכות יותר גדולה מזו?
אותה נערה ישבה אח"כ במשך שעתים עם עוד בנות מהדירה שלנו, של להב"ה. הם כבר נהיו חברות של ממש, הרגישו איך הסיפור שלהן דומה כל כך ומפחיד כל כך, ואיך הן עכשיו התגברו ושבו לאבא שבשמים. בסיום הסליחות, ניגשתי לרב שמואל אליהו שליט"א, שיברך את הבנות הקדושות שלנו, הבנות שחזרו אך עכשיו בתשובה שלימה. הרב שמואל בירך אותן במאור פנים ובשמחה גדולה. אין דבר יותר משמח לפני יום הדין מאשר לראות את הפנים של אותן בנות, שממש לפני שבועות מספר היו יהלומים שמכוסים בכל כך הרבה לכלוך, ועכשיו היהלומים האלה ממש מבריקים.
ואז, האמא של הנערה פרצה בבכי. אבל הדמעות האלו הפעם כבר לא היו דמעות של עצב, אלא דמעות של שמחה.
שנזכה כולנו לשוב בתשובה שלימה בימים אלו, ולכל ההורים שעדיין חווים את הקשיים, לא לשכוח – בשום מצב לא מוותרים על הבנות שלנו!