בשנה בה המילה "חיסונים" תפסה אינספור כותרות והפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי והפרטי שלנו, חזרנו לסיפורו המופלא של רודולף וייגל, מדען וחוקר פולני שהוכר כחסיד אומות העולם בזכות חיסון שפיתח והציל את חייהם של עשרות אלפי יהודים בגטאות לבוב וורשה.
וייגל נולד בשנת 1883 באיזור מוראביה (צ'כיה של ימינו) שהיה נתון אז לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בילדותו, אביו נהרג בתאונת דרכים בזמן שרכב על אופניו, ומאוחר יותר המשפחה עזבה לפולין בעקבות נישואיה השניים של אמו למורה מקומי ומשם ללבוב שבמערב אוקראינה.
את הקריירה האקדמית שלו החל בלימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה בפולין. בהמשך פנה לתחום המחקר וב-1913 התקבל להתמחות אצל פרופסור נוסבאום היהודי - אחד המרצים שלו - והחל לעסוק במחקר עצמאי.
בתחילת שנות ה-30, בעקבות תגלית של בקטריולוג צרפתי משנת 1909 לפיה כיני גוף משמשות כוקטור (כמעין פונדקאיות) להפצת מחלת הטיפוס באמצעות מציצת דם אנושי (הן לא גורמות למחלה, לא מתות ממנה אך כן מעבירות אותה הלאה), החל וייגל משקיע את כל זמנו ומרצו במציאת חיסון נגד טיפוס - מחלה קשה של מערכת העיכול שתועדה כבעלת מאפיינים אפידמיולוגיים כבר בשנת 1489 וגרמה למותם של מיליוני אנשים לאורך ההיסטוריה - בעיקר באיזורים עם תנאים סניטריים ירודים.
כדי לייצר את החיסון המבוקש, גידל וייגל כיני גוף במעבדה, הדביק אותם בחיידק הריקציה שגורם לטיפוס, אפשר לו להתרבות במעיי הכינים ואז מחץ אותם למוות והפיק מהחומר ששאב החוצה מהמעיים שלהן את הנוגדנים שנדרשו לו ליצירת החיסון.
בשנים שלאחר מכן הוא שיפר את החיסון ובשנת 1933 החל בניסויים קליניים על בני אדם בקנה מידה רחב. השיטה החדשה כללה ארבעה שלבים עיקריים: גידול כיני גוף במשך כ-12 ימים, הדבקתן בטיפוס, המתנה במשך 5 ימים נוספים ואז חיסול הכינה ומעיכתה לשם הפקת מיצוי מפלג גופה העליון לכדי סוג של דבק.
החומר הדביק שהפיק שימש כחיסון הראשוני והציל את חייהם של מיליוני חולים בעולם למרות תופעות הלוואי הקשות שנלוו לו בתחילת הדרך.
במלחמת העולם השנייה, במהלך כיבוש פולין, מחקריו של וייגל ופריצת הדרך המדעית שלו עוררו עניין רב בגרמניה הנאצית וראשי הצבא הורו לו להקים מפעל במכון המחקר שלו בלבוב כדי לייצר חיסונים עבור החיילים הגרמנים. וייגל הבין שקיבל הזדמנות להציל חיים ודרש ראשית לקבל אישור להעסקת 1,000 מדענים פולנים, יהודים וחברי מחתרות פולנים.
בין המדענים שוייגל הציל היה רופא, ביולוג ואפידמיולוג יהודי מחונן בשם לודוויק פלק - שלימים נודע כחלוץ הפילוסופיה המודרנית של המדע.
פלק עבד בצמוד לוייגל, אולם בתחילת שנות ה-40 הועבר למחנה הריכוז בוכנדוואלד שם נדרש לייצר את החיסון תחת עינו הפקוחה של רופא נאצי סדיסט בשם ארווין דינג שולר. פלק הבין שמוטלת עליו החובה לדבוק באמת המצפונית שלו וייצר שני סוגי חיסונים: הראשון היה פלאסבו שניתן לחיילי האס. אס והשני, היעיל, הועבר למעבדות בפריז שפיקחו על העבודה שלו.
פלק שרד את השואה ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1957. המשפחה התיישבה בנס ציונה ופלק הועסק בתפקיד ייחודי וסודי במכון הבילוגי בעיר עד ליום מותו בשנת 1961 מהתקף לב.
בחזרה לוייגל, הוא אמנם ייצר חיסונים עבור הצבא הנאצי כפי שדרשו ממנו, אולם דאג להבריח כ-30,000 מהם ליהודים חולים בגטו לבוב ולגטו ורשה מוכי הטיפוס. את החיסונים הפגומים הקפיד לשלוח לצבא הנאצי.
לאחר המלחמה עבר וייגל לקרקוב שם מונה לעמוד בראש הפקולטה למיקרוביולוגיה באוניברסיטה מקומית ובהמשך לראש הפקולטה לביולוגיה בפוזנן.
רודולף וייגל מת בפולין בשנת 1957 והוא בן 73.
בשנת 2003, כחצי מאה לאחר מותו, הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.
סיפורם המופלא של וייגל ופלק תועד בספרו של ארתור אלן:
The Fantastic Laboratory of Dr. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis
שראה אור בשנת 2014.
יהי זכרם ברוך!