בפרשת עקב ממשיך משה להכין את עם ישראל לכניסה לארץ. אחד הקטעים הבולטים בעניין זה הוא: "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים. עם גדול ורם, בני ענקים, אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק. וידעת היום כי ה' אלוקיך הוא העובר לפניך" (דברים ט', א'-ג').
קשה להתעלם מפסוק זה משתי סיבות: א. הוא מתחיל בשתי המלים הטעונות ביותר במסורת היהודית: 'שמע ישראל'. ב. הוא משתמש באותם ביטויים שבהם השתמשו המרגלים, כאשר חזרו מארץ ישראל: "עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם (דברים א', כ"ח).
מדוע משה נוקט דווקא במטבעות לשון אלה, וממש באותו משפט?
יתר על כן, מה ההיגיון לחזור בדיוק על אותם ביטויים שבהם השתמשו המרגלים, ואשר בעטיים עם ישראל התמלא פחד וסירב להיכנס לארץ?!
מספרים על שתי צפרדעים שנפלו לכד חלב. לא היתה להן כל אפשרות לעמוד על משהו מוצק ולקפוץ החוצה, ולכן אחת מהן הרימה ידיים וטבעה. השניה המשיכה לבטוש בידיה ורגליה ולחשה לעצמה: "אני לא מתייאשת, אני לא מתייאשת".
לאחר כמה דקות התגבש החלב לגבינה. היא נעמדה על הגבינה וקפצה החוצה.
שתי הצפרדעים נקלעו לאותה סיטואציה. אלא שכל אחת מהן קלטה את הסיטואציה בצורה שונה, ולכן הגיבה אליה אחרת.
משה מלמד את עם ישראל שהדו"ח שנתנו המרגלים היה נכון בעיקרו. בארץ ישראל אכן יש ערים בצורות, עמים חזקים ובני ענקים. השאלה היא האם אנחנו מסתכלים על העובדות האלה מנקודת מבט אמונית או לא?
זו כנראה הסיבה שהוא פותח במלים 'שמע ישראל', ומסיים במלים "כי ה' אלוקיך הוא העובר לפניך". שמע ישראל היא ההכרזה המפורסמת ביותר של האמונה היהודית. ולכן, אם ניגש לעובדות דרך האמונה הזו, נוכל להתנהל מול המציאות בצורה אחרת לגמרי, מן ההתנהלות שאירעה 40 שנה קודם, בחטא המרגלים.
הדבר חוזר על עצמו בעוד קטע מפורסם המופיע בפרשה. במסגרת מסע יחסי הציבור שעושה משה לארץ ישראל, הוא מְבדֵל אותה מארץ מצרים: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא, אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת, למטר השמים תשתה מים" (דברים י"א, י'-י"א).
לא ברור איזה שבח יש לארץ ישראל, אם לא מצויים בה מים זמינים כל ימות השנה כמו במצרים.
אלא שגם כאן הכל עניין של נקודת מבט, והדבר מתבאר בהמשך דבריו של משה: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה". העובדה שארץ ישראל תלויה בגשם, גורמת לנו להתפלל לקב"ה ולהתקרב אליו. על מצרים אין צורך שהקב"ה ישגיח באופן מיוחד, כי המים מצויים בשפע באופן טבעי.
הרב ד"ר יוסי שטמלר, רב אוניברסיטת חיפה