בדיחה יהודית מפורסמת, מספרת על יהודי שנתקע לבדו על אי בודד. כשהגיעו אליו המחלצים הציג להם היהודי את האי. מה המבנה המפואר הזה? שאלו. "זה בית הכנסת". והמבנה הזה? "זה בית הכנסת שבחיים אני לא אכנס אליו".
לאורך השנים, שונאי ישראל ידעו להצביע על חוסר האחדות בעם ישראל כסימן חולשה שלנו. אומה שאם לא הינו מתמודדים מול אויבים מבחוץ, הינו אוכלים אחד את השני.
לכן פלא לראות שדווקא בלעם, אותו קוסם שרצה לקלל את ישראל, רואה בנו בדיוק את ההיפך.
"וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו ותנח עליו רוח א-לוהים". בשמות רבה (כ', ה') מבואר ש"ראה אותם שורות שורות, כהנים לויים וישראלים, דגלים דגלים"
על פני הדברים היינו חושבים, שדווקא חלוקת עם ישראל לשבטים, ולדגלים, כשכל אחד בטריטוריה אחרת, עם דגל אחר, מעידה על חוסר אחדות. אומה שמפוצלת ומסוכסכת בעצמה.
האור החיים הקדוש מביא פירוש נפלא: "פירוש שראה בהם ב' עניינים גדולים: א' שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו; ב' 'ותהי עליו' וגו', שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו ומלכו בראשו, והטעם שכל שבט יש לו הדרגה בפני עצמו".
האור החיים מסביר, שמה שכתוב בפסוק "ותנח עליו רוח א-לוהים", לא מתייחס לבלעם, אלא לעם ישראל. והסיבה לאותה השראת שכינה היא, דווקא בזכות כך שישראל שוכן לשבטיו.
אחדות אמיתית היא לא טישטוש החלקים השונים ומיזוגם לכור היתוך דמיוני. אלא דווקא העצמה של כל כוח וכוח בעם, ונתינת מקום לייחודיות ולשונות בין חלקי עם ישראל.
בפעמים הקודמות בהן בלעם רצה לקלל את ישראל הוא הקפיד לראות רק חלק מעם ישראל. בפעם הראשונה "וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם", ובפעם השניה: "אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה". בכל חלק מעם ישראל - מהשמאל, הימין והמרכז, הצברים והעולים החדשים, חרד"לים ולייטים, ניתן למצוא בעיות ותופעות קשות. ומכאן הדרך לקלל סלולה.
אבל בפעם השלישית בלעם כבר מבין שזה לא יצלח: "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל.... וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו". ברגע שהוא רואה את כל השבטים יחד, וכל אחד שומר על הייחודיות שלו, הוא אומר: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". החיבור בין כל חלקי האומה הוא זה שמאפשר לברכה לחול על עם ישראל.
בשבוע בו חווינו כולנו את מחאת בני העדה האתיופית, את הדרישה להיות חלק, להרגיש חלק מהאומה, ראוי שנזכור שכוחנו הגדול כאומה נמצא באחדותנו, אבל לא כזו שמטשטשת את השונות בין חלקי האומה, אלא מכבדת אותם מכירה בהם ונותנת להם כבוד.
בשבועיים הקרובים כחלק מאירועי שנת ה-40 לתנועת אריאל, יוצאת התנועה למליאה תנועתית. המליאה תעסוק רק במשימות ובאתגרים שמוטלים עלינו כלפי עם ישראל. במהלכה יבנו צוותי החב"ב של התנועה, בני הנוער, את תוכנית העבודה של התנועה, את המשימות בהן נעסוק בחמש השנים הקרובות - ביחס לאחינו בתפוצות, בדאגה למוסד המשפחה היהודית, הקטל בכבישי ישראל, זהותה היהודית של מדינת ישראל, ועוד.
רק מתוך תפיסת עולם כללית שרואה את כלל ישראל על שבטיו וכוחותיו השונים, ומתוך עמדה של לקיחת אחריות על המציאות מכלל חלקי האומה, ימלא עם ישראל את ייעודו.
בציפייה לבניין אריאל.
דביר עמיאור, מזכ"ל תנועת אריאל