ירושלים בחג החרות: לגלות את ירושלים מחדש

הקורונה כמעט מאחורינו, חג החרות בפתחנו – וזה הזמן לעלות לירושלים ולגלות מחדש את האטרקציות הנבחרות של ירושלים.

ירושלים בירת הנצח היא גם בירת היופי. כמעט אלפיים שנה השתוקקו יהודים בכל הגלויות להגיע אל ירושלים, ולא עלתה בידם מחמת צוק העיתים.

 כיום, לעומת זאת, יכול כל יהודי להתבשם מיופיה הבלתי נדלה של ירושלים, ואם ירצה גם לחיות בה וליהנות משירותים של עיר מודרנית שמספקת העיריה בכל התחומים שרק ניתן להעלות על הדעת.

אבל גם מי שאינו חי בה מוזמן לקיים בימי חול המועד את מצוות עליה לרגל לעיר הקודש. לא רק אבל עכשיו זה ממש הזמן: אביב, פריחה, צבעים וריחות, חרות. כל האתרים פתוחים וערוכים לקראת המבקרים. העיריה השקיעה משאבים לריענון השירותים לאורח.

ירושלים מציעה מיגוון עשיר של אתרי בילוי ותיור, לכל טעם, לכל גיל. כל התנאים בשלים אפוא לחזור ולבלות בירושלים עם כל המשפחה, לאחר שנה של סגרים.

מסכם ראש העיר משה ליאון: "דווקא עכשיו, אני מזמין אתכם לעלות לסיורים מרגשים ומרתקים בירושלים - העיר המיוחדת והקדושה ביותר בתבל. הכנו לכם מסלולי טיול מגוונים, למשפחות, לזוגות וליחידים, במגוון אתרים ומקומות בירושלים. מסלולים שיאפשרו לכם לבלות יום שלם בעיר ולספוג את אווירתה המיוחדת. מה שנשאר לכם רק זה לגזור ולשמור את דפי המסלול, להתארגן, ולעלות ירושלימה! אני כבר מחכה לכם כאן".

ברוכים העולים לרגל לירושלים.

ממשכנות שאננים לנחלת שבעה

סיור שכזה מצביע על תעוזתם של יהודי ירושלים העתיקה, ליציאה מבין החומות הדחוסות, אל השטחים הפתוחים, אל החרות

סיור בשכונות הראשוניות של ירושלים, חייב להיפתח בשכונת משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שמחוץ לחומות.

סיור שכזה מצביע על תעוזתם של יהודי ירושלים העתיקה, ליציאה מבין החומות הדחוסות, אל השטחים הפתוחים, אל החרות.

אדמותיה נרכשו ע"י סיר משה מונטיפיורי, בביקורו הרביעי בארץ, בשנת 1855, ותחילת בנייתה ב-1860. מונטיפיורי הוא זה שגם בנה בה את טחנת הרוח, שאף שאינה פעילה, מעניקה ניחוחות עתיקים ואציליים לשכונה.

לצד התחנה ניצבה לתצוגה המרכבה המקורית שהובילה את מונטיפיורי בארץ, רתומה לצמד סוסים. למרבה הצער המרכבה הועלתה באש ולא נותר ממנה דבר. לימים שוחזרה המרכבה כמעט במדוייק, על פי שאריות הברזל שהאש לא איכלה, וכיום היא זהה לזו המקורית, פרט לגלגלי המרכבה שנצבעו כחול, על מנת לציין את השוני.

בשכונה מבנה ייחודי שכיום שוכן בו המרכז למוזיקה. זהו מבנה שחזותו כמבצר, שנועד להגן על יושביו ולבטא אגב כך את חששותיהם של יוצאי החומות בעצם המגורים בשטח הפתוח, מוץ לחומות. האגדה מפרת שהפחד היה כה עז, עד שהמתיישבים החדשים הסתננו בלילות בחזרה אל הבתים המוגנים שבין החומות, וחזרו עם בוקר. מגפה שפרצה אז בעיר העתיקה, אילצה את מתיישבי משכנות שאננים להשתכן קבע בשכונתם החדשה.

מכאן נמשיך צפונה לשכונת ימין משה, שכיום היא מן היוקרתיות בירושלים. גם היא נבנתה ע"י מונטיפיורי, וחולקה לאשכנזים בצפונה ולספרדים בדרומה, כדי למנוע סיכסוכים בין העדות. קרנה עלתה לאחר שיחרור ירושלים המזרחית במלחמת ששת הימים.

עד אז היתה זו שכונת גבול נטושה שהתגוררו בה עולים חדשים ודרי רחוב. לאחר השיחרור נבנתה כאן שכונת יוקרה, שלמרבה הצער רבים מבעלי הדירות בה חיים בחו"ל ומגיעים אליה מדי פעם, בעיקר בחגים.

נעלה מכאן לטחנת הרוח ונצעד ברחוב המלך דוד צפונה. נחלוף על פני מלון המלך דוד היוקרתי ומגדל ימק"א ונגיע לשכונת מחנה ישראל, ליד מלון פאלאס לשדעבר ששוקם והפך למלון וולדורף אסטוריה הירושלמי.

מלון פאלאס (כיום וולדורף אסטוריה), היה כבר בימי המנדט מלון יוקרתי. אפילו הצורר אדולף אייכמן התגורר בו כשביקר בארץ ב-1936. מאז עבר המבנה מלחמה שהותירה אותו עזוב עד שנכנס לתוכו משרד המסחר והתעשיה, ולאחר מכן שופץ ושוחזר תוך שמירה על חזיתותיו המקוריות.

מול המלון שוכן בית בית הקברות המוסלמי, לשעבר בית קברות ממלוכי, שאותו חוצים בדרך לתחנתנו האחרונה בסיור זה – שכונת נחלת שבעה. שמה של השכונה ניתן לה לכבוד שבעת מייסדיה, כולם מיושבי העיר העתיקה שפרצו אל החופש, החרות והדרור.

המייסדים בחרו במגרשים אלה דווקא בשל קירבתם למוסדות השלטון במגרש הרוסים, מה שהעניק ביטחון ליושבי השכונה המבודדת.

שלא כשכונת משכנות שאננים, נבנתה נחלת שבעה על פי דגם השכונות הצפופות והצרות בעיר העתיקה. אבל דווקא מגרעות אלה הפכו כיום ליתרונות המקנות לה את האווירה הירושלמית הקסומה.