"החיבור הגיע מהבית": מוזיקאים מיו"ש מספרים על הדרך לבמה וללבבות

לא קל ליצור אמנות. אנשים שואלים אותך מתי תעבוד בעבודה 'אמיתית'. אתה מקבל פניות לעבוד בחינם כי "אתה הרי כל-כך נהנה מזה". אתה משקיע כסף בהפקות אבל ההכנסות והפרסום לא ממהרים להגיע.

לא קל ליצור אמנות בפריפריה התרבותית של ישראל, הרחק מהלב הפועם של האמנות התל-אביבית ישראלית. לא קל ליצור תרבות בחברה שמשקיעה מאמצים רבים בישוב הארץ והרבה פחות מכך בפיתוח התרבות. 

לא קל, אבל כשזה חלק מנשמתך, כשינקת זאת עם חלב אמך וכל ניסיון לברוח לעבודה ממוסדת יותר נכשל, כי רק לאמנות אתה שייך, אז אתה יוצר ומקווה לטוב.

שוחחנו עם שלושה מוזיקאים דתיים שגרים מעבר לקו הירוק. מוזיקאים יוצרים בתחילת דרכם שמספרים על החיבור שלהם למוזיקה ועל האהבה שינקו אליה עוד מבית הוריהם. על החלום למלא את קיסריה ולגעת בליבם של אנשים, וההבנה שמוזיקה היא החיים שלהם.

'נער גבעות' מפיק מוזיקה אלקטרונית

מנשה קושנר, או בשם הבמה שלו מני סקורה, התחיל ליצור ב-2014 מאז סיים את לימודיו במכללת בי. פי. אם. בתל אביב, שם למד להפיק מוזיקה אלקטרונית. הוא כותב ויוצר בשלש שפות, עברית אנגלית ורוסית, ומפרסם את שיריו באינטרנט בכל הפלטפורמות של המוזיקה. 

קושנר נולד בברית המועצות בשנת 86' בסנט פטרבורג ועלה בהיותו בן 12 לישראל. היום הוא מתגורר עם משפחתו בגבעת אלומות, אחת מגבעות איתמר. לפרנסתו הוא משלב בין עבודתו כשומר שכיר לבין עבודתו כמוזיקאי עצמאי.

למה בעצם מוזיקה אלקטרונית?

"קודם כל אני אוהב את זה. גדלתי על הרבה להקות אלקטרוניות בשנות ה-90 וה-80. סיבה נוספת זה המיקום שלי. בגלל שאני גר בפריפריה ולא בתל אביב. אני די לבד, אז אני חייב ליצור לבד. אני לא אחכה שמישהו יבוא אליי, והכלים האלקטרונים נותנים לך אפשרות ליצור לבד". 

קושנר מתגורר אולי בפריפריה של התרבות הישראלית אבל הוא דור שלישי של איש תרבות: הבית בו גדל והתחנך היה ספוג תרבות. סבא שלו היה משורר, אבא שלו היה סופר ואמא שלו עבדה באופן רשמי כמהנדסת בברית המועצות, אבל בסתר היא הייתה שחקנית בתיאטרון המחתרתי בסנט פטרבורג. בתקופה שבה כדי ליצור היה צריך אישור מהשלטונות, היא ועוד רבים אחרים יצרו אז תרבות בסתר.

יש לך בעיה בהתמודדות עם המוזיקה כאדם דתי?

"אני חושב שלא. אני מסתכל אחרת על הדת. זה משהו מאד אישי אצלי. אני מכיר אנשים שמרגישים שהדת מגבילה אותם באמנות, אבל אני הולך לאן שה' לוקח אותי, גם אם זה משהו שלא נראה לפי ההלכה מאה אחוז. 

"השירים שלי נקיים, אבל אם צריך להגיד משהו לא נקי אני אגיד אותו. אני לא מאמין בצנזורה, אני מאמין שהאמנות צריכה להיות מאד אמיתית. אם קרה משהו לא טוב ולא נקי אז צריך להעלות את המודעות לזה, צריך להגיד את זה בפנים, זה התפקיד של האמנות".

עד כמה האמנות משקפת באמת את המציאות, מדייקת את המצב?

"זה משהו שמאד מפריע לי בתרבות הדתית המודרנית של היום, ואני לא מדבר על התרבות היהודית הקלאסית של השירים החסידיים. אני מדבר על אנשים דתיים שעושים אמנות. הם מאד מתנצלים בחומר שלהם. חוץ מכמה בודדים הם לא יביעו כאב אמיתי אם יש. הם יסתירו ויטייחו. ואני חושב שאם לאדם כואב הוא צריך להגיד את זה. זה משהו שאני משתדל לעשות. 

"יש אמנים שאני שומע אותם, ומרוב מתיקות אני מרגיש כאילו אני אוכל עוגה עם כוס תה וחמש כפיות סוכר. פשוט אי אפשר לשמוע. מאד מכעיס אותי שזו המציאות שהם מציגים, אוטופיה כזאת שלא קיימת, שרוצים להראות לנו כל הזמן. אני אוהב שהאמנות משקפת את החיים, את המציאות האמיתית של האנשים, זה מה שאני משתדל לעשות".

אתה עובד גם כשומר. קשה להתפרנס ממוזיקה?

"קצת קשה להתפרנס באופן רציף. יש חודשים עם מלא אירועים וחודשים בלי כלום. אז בשביל הרצף אני עובד בעבודה רגילה".

למה דווקא עבודה בשמירה? 

"הבחירה שלי לעבוד במשהו מונוטוני זה בשביל להמשיך ליצור. כתבתי הרבה מוזיקה תוך כדי שמירה. אני כל הזמן הולך עם מחברות ופנקסים וכותב טקסטים ואז הולך הביתה ומעבד את זה. זה לא סתם שאני דווקא שם ולא במקום אחר".

מהמוזיקה יש לך פרנסה?

"לשמחתי המוזיקה מהווה נתח גדול מהפרנסה שלי. מה שאני מפיק לעצמי, מה שאני מפיק לאחרים, מה שאני מתקלט, תחום המוזיקה מכניס לי כסף יותר מעבודה רגילה, גם מיצירה וגם מהפקה של אנשים אחרים. סך הכל התחום מפרנס.

"יש לי אולפן הקלטות ביתי. יצרתי לעצמי חדר מושלם לעבודה שלי עם סאונד מקצועי והכל. אנשים שאוהבים את הסאונד שלי באים אלי להקליט ויוצא להם סבבה. אני גם דיג'יי שמנגן באירועים פרטיים של אנשים".

מה החלום שלך?

"שהחומרים שלי יעבדו, שיגיעו ללב של האנשים, שיכנסו להיסטוריה של המוזיקה הישראלית והעולמית. אני רוצה להופיע בגדול, למלא חללים גדולים, שאנשים יכירו ויאהבו וישירו את השירים ביחד איתי. רוצה להצליח, אני כבר מצליח אבל רוצה להצליח בגדול. ושאני אדע להעריך את זה, כי יש אנשים שמגיעים לנקודה הזו ולא שמים לב שהגיעו אליה".

הפיגוע שהוביל להתמקצעות

נעמה דרדיק היא מוזיקאית, זמרת, יוצרת ומשוררת, שגדלה בקרית ארבע, והיום מתגוררת עם משפחתה בישוב רבבה שבשומרון. לפרנסתה היא עורכת ערבי שירה, הופעות מוזיקליות וסדנאות כתיבה. עד השנה היא שילבה את העיסוק שלה במוזיקה עם עבודות נוספות כמו הדרכה בקרן למורשת הכותל והוראה. השנה החליטה לעזוב את שאר עיסוקיה ולהתמקד במוזיקה וסדנאות כתיבה. 

איך הגעת למוזיקה?

"מהבית ספגתי מוזיקה. אבא שלי מוזיקאי, אמא שלי עורכת לשונית, היא מאד אוהבת את השפה ומתקנת אותנו בעברית, והיא גם כותבת שירים ומתרגמת שירה רוסית. מאבא הצד של המוזיקה ומאמא הצד של הכתיבה, בעצם גדלתי לתוך זה.

"בשירות הלאומי ראיתי שזו דרך הביטוי שלי. התחלתי להלחין וליצור שירים אבל מאד פחדתי מלהכריז על זה כמקצוע, אז ברחתי לאדריכלות ועיצוב פנים והתחלתי ללמוד לתואר. תוך כדי לימוד הבנתי שהמוזיקה היא יותר מסתם תחביב אצלי.  אז התחלתי ללמוד בבית הספר למוזיקה 'מזמור'.

"ההבנה אצלי שהעתיד שלי קשור למוזיקה, היתה אחרי הפיגוע בו נרצחה חניכה שלי, הלל אריאל הי"ד. היא נרצחה בביתה בקרית ארבע בשנת תשע"ו בהיותה בת 13. הוצאתי שיר בשלושים שלה - לזכרה. אז הבנתי שאין לי יכולת לברוח מזה. למדתי במזמור ותוך כדי כך התחלתי גם להופיע עם חומרים שלי, וגם בערבי שירה מוזמנים ובהרקדות".

אפשר להתפרנס ממוזיקה? 

"בטח, אפשר להתפרנס מכל דבר. רק צריך להבין איך אתה עושה את זה, ולהוריד את זה לקרקע". 

איך את מתמודדת כיוצרת עם הריחוק ממרכז התרבות הישראלי?

"אני חושבת שבסוף מה שאני מקבלת מהמקום שבו גדלתי, וגם עכשיו שאני לא חיה במרכז, זה הרבה הקשבה לעצמי ולדרך שלי. זה נותן לי את הכח להישאר במוזיקה ולהאמין בזה. ככל שאתה מתקרב למרכז, אני מרגישה שהקשב לעצמך יותר קשה. יותר קשה לך להקשיב לעצמך. יש מרדף אחרי הצגות חיצוניות והרבה רעשי רקע. השקט והניתוק נותנים לי הרבה מקום להקשיב לעצמי, לדרך שלי, לחלומות ואיך להגשים את זה בסוף".

כיוצרת דתית את נתקלת בקשיים שקשורים במגבלות הדת? שירת נשים למשל?

"אני לא מקפידה על שירת נשים, אם כי רוב המקומות שמזמינים אותי מיועדים לנשים. יוצא לי מעט להופיע לפני קהל מעורב.

אני יותר נתקלת בקושי מול אולפנות, שמתקשות להזמין אותי בגלל שאני הולכת עם חצי כיסוי ראש. להופעות אני כן מגיעה עם כיסוי ראש מלא, כלומר אני שואלת, ואם הם רוצים, אני מגיעה עם כיסוי ראש מלא. אני משתדלת להתאים את עצמי למקום שמזמינים אותי אליו. יצא לי להופיע מול חרדיות והשתדלתי להתאים את עצמי אליהן, להיות אותנטית ולא לשקר את מי שאני, אבל להתחשב כדי שלקהל היעד יהיה נעים להזמין אותי, כי באיזשהו מקום אני נותנת שירות".

מה החלום שלך?

"החלום שלי לעזור לאנשים להתחבר לעצמם דרך המוזיקה, להתחבר לעצמם ולארץ, להגיע לכמה שיותר ללבבות של אנשים. כמובן שאני גם חולמת להגיע לקיסריה, גלגל"צ והכל. אבל החלום באמת הוא לעזור לאנשים לאהוב את עצמם, להתחבר לעצמם ולארץ שלנו.

"אתמול הופעתי באולפנה, במופע שיצרתי שנקרא 'אדם ואדמה', שהמטרה שלו זה לחבר את הקהל לארץ שלנו ולשורשים. זה מופע שמשלב סיפור עליה של ההורים שלי שעלו מרוסיה, שירי ארץ ישראל ושירים שלי. בסוף המופע הבנות שיתפו שהן קיבלו מהמופע אהבה לארץ והכרת תודה על מה שיש לנו פה, זה לא מובן מאליו.

מסורת של ניגוני ויז'ניץ

כמו אצל קושנר ודרדיק, גם אצל משה ולדמן, המשפחה המוזיקאית לתוכה גדל פיצתה על המרחק ממרכז התרבות הישראלי, וגם הוא ינק את העיסוק בתרבות מבית הוריו.

ולדמן, תושב אבנת שבצפון ים המלח, הוא זמר יוצר מוזיקה מקורית בז'אנר פולק עברי שברירי. כרגע הוא עובד על אלבום בכורה בשם 'מצפון לשבר'. במקביל הוא עוסק בתחומים מוזיקליים שונים. בסוכות האחרון העלה עם שותפתו בשמת חזן, הצגה בפסטיבל עכו שנקראת 'גדולות ונצורות'.

בנוסף כתב מוזיקה מקורית להצגה בבימויה של רחל קשת, הצגה בהשראת דמותו של הבעל שם טוב. במקביל,  הוא שותף ליוזמות של אמנים בתחום התרבות כמו פרויקט 'מקורוק' שהוא מרכז בירושלים ועין גדי, ועוסק בכתיבה והלחנה של שירים בהשראת לימוד מקורות. עם שותפתו בשמת חזן הוא יזם מיזם נוסף בשם 'זמן אמת', שנועד לחבר אומנים ממדיומים שונים.

מאיפה הגיע הרעיון ליצור אמנות?

"החיבור למוזיקה זה משהו שירשתי מהבית, מבית אבא. סבתא שלי גדלה בבית ויז'ניץ, סבא שלי היה בעל תפילה, והם שימרו בבית את המסורת של ניגוני ויז'ניץ ומסורת של הזמר היידי ממזרח אירופה. סבתא שלי מינה ולדמן שרה עד היום, ובקרוב ייצא אלבום שירים שלה בשם 'מאמע טיש' שהפקנו עבורה - שירי יידיש ושירים חסידיים עם מיטב הנגנים מהשורה הראשונה שמלווים אותה. גם אבא שלי בעל תפילה, ובבית ינקנו מילדות את השירה המשותפת בעיקר סביב שולחן שבת.

"בשנת 2011 הוצאתי אלבום שירי שבת עם אחים שלי שנקרא 'שלום עליכם', שזכה להרבה השמעות ברדיו. בקרוב אנחנו מקווים לפרויקט המשך של שירים מקוריים של כל אחד מהאחים.

"האלבום ההוא החל את היציאה שלי החוצה. אחרי כמה שנים התחלתי בתהליך של הופעות ופעילות אמנותית שלי, מסלול סולו שלי. אני מופיע כבר כמה שנים טובות עם השירים שלי בכל מיני הזדמנויות וכל מיני במות, וכעת אני עמל על אלבום הבכורה שאני מקווה שיצא בשנת ה-32 – ה'לב' של חיי".

עם אילו קשיים מתמודדים אמנים בישראל?

"להתפרנס מאמנות זה קושי כפול, כי אנשים רגילים לקבל הופעות בחינם והם יותר רגילים להוציא כסף על אוכל מאשר על מופע. גם עבור היוצר יש קושי להתייחס ליצירה כמוצר כלכלי. ברגע שהוצאת את היצירה אתה לא חושב על הכסף אלא על מה שאתה רוצה להביע, זה קושי שצריך להתגבר עליו .

"בשביל שהיצירה תצא לעולם, היוצר צריך להקריב קרבן כלכלי, להשקיע את הכסף שלו, ליצור אלבום וליצור לעצמו תיק עבודות. יש השקעה ראשונית שכל יוצר צריך לעשות מכספו". 

אתה מצליח להתפרנס ממוזיקה?

"הפרנסה שלי קשורה למרחבים של אמנות ותרבות. לא תמיד אני מתפרנס ישירות מהאמנות שלי אלא מהיותי אומן ויוצר. אני מתפרנס כמי שיוצר מוזיקה להצגות, מנהל אמנותי ויוצר של אירועים. הפרנסה תלויה ברצון של השם וביכולתי להיות יצירתי".

מה החלום שלך?

"בהקשר האמנותי לגעת באנשים עם המוזיקה שלי, לעורר את הלב, להכיר בכאבים שיש בחיים, אבל גם ליצור תקווה ואפשרות להכיל את המציאות של האדם בעולם, ולהמשיך להיות עם דרייב ויצירתיות. להמשיך ליצור עוד שירים שיקבלו צורה בעולם ומגע עם קהל".

מה תרצה לומר לקהל שקורא אותך כאן?

"אני רוצה לומר לקהל בחוץ, שזה לגמרי התפקיד שלהם להוכיח שאמנות היא חיונית, שמוזיקאים ומוזיקה ויצירה בכלל זה דבר חיוני לעולם, ושכל אחד זקוק כמו אוויר לנשימה לאמנות ולתוצרים של אומנים, גם בשביל להתקיים, גם בשביל לאהוב את החיים וגם בשביל להתעורר לקרבת אלוקים".