יש אמנים שעושים מוזיקה טובה, ויש אמנים שעושים שינוי. אלייצור שייך לקבוצה השנייה. בשנה האחרונה הוא לא רק פרץ גבולות מוזיקליים אלא גם הציב רף חדש לאומץ, ליצירתיות ולחיבור שבין תרבות המוזיקה לעולם הרוח.
יש לו חזות ברסלבית שהישראלים התרגלו לראות בצמתים או בכתבות על אומן. אלא שהוא לא נשאר בשוליים. הוא לא רק פרץ לתודעה הישראלית, אלא ממש שינה את מצב הרוח הלאומי. חיילים בעזה, עולים חדשים במטוס, ילדים בגן ובני נוער במועדונים – כולם שרים איתו 'עוד יותר טוב ועוד יותר טוב'. דווקא בזמנים הקשים של המלחמה נוצרו למילים האלה חיים חדשים ומשמעות מחזקת, והן הפכו לסוג של מנטרה לאומית.
המהלך המוזיקלי שלו השנה – האלבום והפרויקט שבו שילב בין פיוט ותפילה לבין שפה עכשווית וצעירה – לא היה עוד גימיק מוזיקלי. הוא היה אמירה. אמירה שדור חדש מחפש את הקול שלו, קול שמחבר בין מסורת למודרנה, בין בית הכנסת לבין הפסטיבל, בין הנשמה היהודית לבין הביט העכשווי.
אלייצור הוכיח שאפשר להיות עמוק בזהות ועדיין להישמע רלוונטי. שהוא יכול לעמוד מול קהל רחב – דתי וחילוני, צעיר ומבוגר – ולגעת בלב של כולם. מעבר להצלחה האמנותית, יש כאן גם שיעור חברתי: הוא מציב את הזהות הדתית שלו במרכז הבמה, בגאווה ובשמחה, ומעניק השראה לאמנים צעירים שמבקשים להאמין וליצור בלי לוותר על אף צד בזהותם.
לכן הבחירה בו לאיש השנה במוזיקה איננה רק בחירה באדם אחד, אלא בסמל למהלך עמוק ורחב יותר: מהלך של חיבור, של גשר בין עולמות, של קול חדש שצומח מתוך המסורת ומאיר אותה באור רענן.