כי אשמרה שבת בדרך לסגנות אלופת אירופה

נתחיל מהסוף: נבחרת העתודה של ישראל (U20), סיימה מסע מפואר כסגנית אלופת אירופה (מקום שני), כנגד כל הסיכויים וכל תחזיות ההימורים. ואני הייתי שם.

ועכשיו מהתחלה. לפני כחודשיים נתבקשתי על ידי ידידיי באליצור ישראל, לצאת כראש משלחת מטעם איגוד הכדורסל, בו אני משמש כחבר הנהלת מטעם אליצור ישראל.

התשובה הראשונית שלי היתה 'לא!!!' חד וברור.

אך מסע השכנועים של ידידיי לדרך באליצור ישראל רק החל אז, ובסיומו מצאתי את עצמי מאשר, בחשש רב, את השתתפותי.

בעודי ממתין לטיסה להפתעתי אני מוצא את ידידיי איתי על המטוס באותה טיסה. לשאלתי "מה נסגר?" ענו לי: "באנו להנעים לך את השבת".

הטיסה היתה ביום ששי. הייתי מצוייד בשתי מזוודות: מזוודת האוכל הכשר והאוכל לשבת, שקלה 31 ק"ג (בעוד שהמקסימום המותר הוא 23 ק"ג), אבל אני לא הייתי מוכן לוותר על ארוחה טובה לפחות בליל שבת. למרבה המזל המסוע קרס והעבירו את המזוודה ידנית ללא בדיקת משקל, ללמדך ששלוחי מצווה אינם ניזוקים.

קידוש לנבחרת הטורקית

קצת על הנבחרת: נבחרת ישראל הורכבה מהשחקנים הטובים ביותר בארץ עד גיל 20, ביניהם כוכב הנבחרת נועם יעקב (שחקן הפועל ירושלים בתשפ"ג ווילרבאן בתשפ"ד); שחקן מתאזרח בגובה 2.11 העונה לשם דני וולף, וכן שחקני אליצור, אריאל איזיק ואבנר דרור, מאליצור נתניה; ויובל לוין, מאליצור שומרון.

נחתנו בשלום. הנסיעה לאולם מתקיימת בליווי משטרתי, ברחובות שנסגרו. הבנתי שאנחנו בני מלכים. זכינו לליווי מלכותי. בשעה 19:00 אני חוזר לבד עם אחד מאנשי הביטחון, להתארגן לשבת.

שבת כבר בפתח. הדלקתי נרות בתוך כוס במרפסת, ובמקביל הדלקתי את שתי המנורות ליד המיטה כך שאין חשש לברכה לבטלה. 'דבק חבלה' הותקן בדלת הכניסה, וגם על נורת התאורה במקרר. הנחתי את הכרטיס הפלסטי בתוך מחולל האורות, והפקדתי כרטיס נוסף אצל המאבטח היווני, לאחר שהבהרתי שבמקרה שהדבק לא יחזיק מעמד, יהיה עליו להיכנס לפעולה.