פרשת שופטים: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ

פרשתנו עוסקת במצוות מינוי מלך על ישראל. בתחילה נראה כי מדובר  במצוות רשות: "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" (י"ז, י"ד). תרצה - תמנה, לא תרצה - לא תמנה. אולם בהמשכה נראה כי מדובר במצוות חובה: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ... מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ " (י"ז, ט"ו). וכבר שואל האור החיים הק', האם מצווה זו רשות או חובה?

מספרים שפעם עמד גוי מגושם נפעם מול דמות הדורה שצעדה מולו.  בתדהמתו משך בשולי אדרתו של הגבאי ושאל: "מי הוא זה הדור הפנים אשר נתמך בזרועך?". מבוכה אפפה את הגבאי, הכיצד יתרגם למילים של חולין את קדושתו של רבו - הצדיק הקדוש מהוסיאטין זיע"א? כיצד זה יחל להבהיר לגוי את סודו ומהותו של רבי?

מתוך ענן המבוכה הוא שומע את קולו הרך של הרבי: "מה שאלךָ הערל שגרם לך לבלבול וחוסר אונים שכזה?" בצר לו סיפר לרבי על הגוי הממתין מן הצד לתשובה ועל שאינו יודע מה להשיבו.

"הקשב נא", פנה הרבי אל השואל: "אני הוא רב פלאי" (ווֹנְדֶר רַבִּינֶר). "רב פלאי?", התמלא הגוי פקפוק, "מעולם לא שמעתי על מושג כזה. קרוב אני אצל היהודים ומכיר אורחותיהם, שמעתי על רב, ראש הקהל, דיין, אולם 'רב פלאי'? מעולם לא שמעתי מושג כזה!".

חייך הרבי והסביר: "יש רב הפוסק הלכות לשכונה מסוימת. כל הדבר הקשה והקל יביאון אליו. לכן נקרא 'רב השכונה'. יש רב חשוב יותר החולש על מספר שכונות יחד, על איזור שלם ונקרא 'רב איזורי'. יש מי שהוא דרגה נוספת מעל ושולט על עיר שלמה, והוא נקרא בפי כל: 'רב העיר'. והגדול מאוד הוא 'הרב הראשי', אשר תחת ידיו האמונות נשלטת מדינה שלמה. כל בעיותיה הסבוכות ודיניה המורכבים של המדינה נידונים על ידו בכובד ראש. פסק ההלכה שלו מתקבל על דעת כולם ללא שמץ פקפוק".

"אולם מעליו יש עוד דרגה נוספת, גבוהה הרבה יותר, והוא המושל על עצמו בלבד... זה מה שהנני. אחראי ומולך על עצמי - רב פלאי".

מצות מינוי המלך אינה רק על עם או מדינה שהיא אמנם רשות אלא עליך. "שום תשים עליך מלך", אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו, על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: "צדיקים, לבם ברשותם" וזו חובה! כל אחד מאיתנו מצוּוֶה להיות 'רב פלאי' - מלך על עצמו.

לכולנו יש תאוות ויצר הרע, העולם בחוץ קורץ בחומריותו המפתה, ויצר הרע עושה בנו עבודה נאמנה ומנסה את כוחו הרבה יותר מכפי שאצל שאר אומות העולם. אך אנו, שמלכים על עצמנו אנחנו, מכריזים מולו: לא כן!