פרשה ופירושה

צניחה או צמיחה?!

פרשת משפטים מאפשרת להוריד את אור ה' אל פרטי החיים, ומתוך כך גם לרומם את חיי השגרה לחיים של קדושה וטהרה

  • הרב רונן טמיר
  • פורסם 05/02/16
  • 12:00
  • עודכן 10/02/21
צילום: Photo by Julia Sakelli from Pexels

התחושה הראשונית האופפת אותנו כשאנו ניגשים לפרשת השבוע, פרשת משפטים, היא תחושה של מעבר חריף וחד, על גבול הציניות, מסיומה של הפרשה הקודמת, פרשת יתרו. לאחר האורות הגדולים של מעמד הר סיני, הקולות, הברקים והשופרות, אנו זוכים השבת ל'מיתקפה' של פרטים ופרטי פרטים מייגעים, הנוגעים ברובם לסדרי חברה טבעיים ופשוטים. רש"י מוסיף ומביא את דברי המדרש: "ואלה - מוסיף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". מדוע הדבר הראשון בו פוגש עם ישראל לאחר מעמד הר סיני, הם דיני עבד עברי, שור שנגח פרה ושומר שפשע בפיקדון?!

כדי להבין זאת, נתבונן מעט בדברי הרב קוק זצ"ל: "כשהלב בריא, מתפשט בחוזק כוח הלחץ, זרם הדם בכל העורקים הדקים והרחוקים. וכשהשכל חזק, להבין יסודה של תורה וכלליה, ואיך פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה - ההשקפה נעשית בהירה ומקפת, ובאה אהבה רבה, ורגשי כבוד והדרת קדושה, לכל דבר ודקדוק קל שבתורה".   

הבשורה האמיתית של מתן תורה, היא היכולת להשרות שכינה בעולם הגשמי שלנו. "נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים". לכן, מובן מאד מדוע כבר בסוף פרשת יתרו, מיד לאחר מעמד הר סיני, מצווה התורה על עשיית המזבח, שהוא הביטוי הברור ביותר לקשר בין העולם הרוחני והגשמי. אם כן, הדקדוק בפרטים וטהרתם, מתאפשר דווקא מתוך המעמד הגדול של התגלות ה' לישראל. אלוקים נמצא, ומתגלה, גם בפרטים הקטנים. האור של הר סיני מאיר את החיים כולם, עד המקומות האפלים והמצומצמים ביותר.

אם נתבונן עוד, נגלה רובד נוסף, עמוק יותר. חז"ל למדו אותנו: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל". כך גם מביא הרמב"ם בתחילת הלכות ממרים: "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל... וכל המאמין במשה ובתורתו, חייב לסמוך מעשי הדת עליהן ולהישען עליהן". 

הפרטים אינם רק ביטוי מוקטן של הכללים. הפרטים הם אלה שנותנים קיום מעשי ומתמשך לכללים. המזבח, אותו ציוותה התורה לבנות לאחר מעמד הר סיני, הוא הדרך להמשיך ולהנציח את התגלות ה' בתוך שיגרת החיים הרגילה. ללא פרשת משפטים, יישאר מעמד הר סיני אירוע נקודתי, שלא משפיע כהוא זה על חיי האומה, המשפחה והאדם הפרטי. רק הירידה לפרטי הפרטים תבטיח המשכיות לאורות הגדולים של מתן תורה. כך מבאר זאת הרב קוק: "בחוכמות וידיעות העולם במציאות המוחש, הננו רואים שנכון לומר עם מה גדלו מעשיך ה', גם כן ברוב השתוממות מה קטנו מעשיך ה'. כלומר, כשם שהננו מתמלאים פלא על גודל המאורות, על המרחבים הגדולים, המלאים כוכבי שחק נפלאים, והכוחות הטבעיים האדירים, כן הננו מתפלאים בהסתכלותנו לעומק היצירה בקטנותה, בפרטי האיברים של בעלי חיים היותר קטנים, ודקות הכוחות שבמקומות היותר רחוקים, ועל ידי הידיעה השלימה של שני הקצוות, של הגודל והקוטן, יתמלא ציור המציאות בליבו של אדם על מתכונתו. וכן הוא גם בתורה: כללות ההשגות העליונות שבה, הם מראים לאדם עולם מלא של גדולה, של מושגים כוללים שהם ככוכבי שחק. אבל דווקא מצד ההתרוממות הזאת, צריך האדם לדון, שכשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים, כן ימצא גם כן תלי תלים של המון חדשות ונצורות על כל קוץ וקוץ, בכל פרטי פרטיה של תורה". 

אם כן, פרשת משפטים, על כל פרטיה ודקדוקיה, היא ההשלמה הראויה למעמד הר סיני. היא המאפשרת להוריד את אור ה' אל פרטי החיים, ומתוך כך גם להעלות את חיי השיגרה אל מקומם הראוי: חיים של קדושה וטהרה, הניכרות מכל פרט ופרט, מכל מעשה ומידה, גם הקטנים ביותר.

"מה קטנו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית".   

הרב רונן טמיר, ראש מדרשת בינת, שבות רחל

 

תגובות