מורשת

מגדל בבל - החטא ועונשו

האחדות היא כוח. כשהאנשים מחוברים, יש להם את היכולת להגיע עד השמים. יש להישמר מאוד שלא להפוך את היכולת הזו לגאווה גדולה, ולמחשבה שאפשר למרוד בקב"ה

  • הרב ד"ר חנן יצחקי, ראש התוכנית לזיכרון מורשת וחינוך במכללת אפרתה
  • פורסם 08/10/21
  • 11:30
  • עודכן 08/10/21
אילוסטרציה
צילום: Photo by David Underland from Pexels

בפרשת נח מסופר על שני חטאים גדולים שעברו של האנושות כולה ועל העונשים שבאו בעקבות כך. בדור המבול -"ותמלא הארץ חמס", והעונש היה מחיית כל הדור כולו (חוץ מנח ובניו), ובדור הפלגה - "הבה נבנה מגדל", והעונש היה פיזור כל האנושות ובלבול השפות.

מה ההבדל בין דור המבול לבין דור הפלגה?

שני הדורות חטאו בגדול. בין במישור שבין אדם לחברו: גילוי עריות, חמס, שוד ורצח, ובין במישור של בין אדם למקום - רצונם לכבוש את השמים ולמרוד בקב"ה.

אלו נענשו ואלו נענשו. אלה - בהשמדה טוטאלית, ואלה- בפירוד ובפיזור. מדוע העונש של דור הפלגה היה קל יחסית? הרי האנשים ניסו למרוד במלכות שמיים.

שלוש תשובות בדבר:

התשובה הפשוטה ביותר היא שההבדל בין העונשים ודאי מלמד על החשיבות שהתורה נותנת ליחסים שבין אדם לחברו. הקב"ה סולח ומוחל, ואם עברת על דבריו - זו הבעיה שלך. הוא לא חסר מזה, ולא "נפגע ממך באופן אישי". לעומת זאת בבין אדם לחבירו - הצד הנפגע באמת נפגע, ואין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו (בניגוד לחלק ממצוות שבין אדם למקום שעיצומו של יום מכפר). כאן חומרת הדברים היא גדולה הרבה יותר, ולכן העונש חמור הרבה יותר.

תשובה שניה היא בכיוון שונה. על דור הפלגה כתוב ש"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" - האחדות היא כוח. כשהאנשים מחוברים, יש להם  את היכולת להגיע עד השמים. גם דוד המלך מתאר את האדם כ"ותחסרהו מעט מאלוקים" - ויש להישמר מאוד שלא להפוך את היכולת הזו לגאווה גדולה, ולמחשבה שאפשר למרוד בקב"ה. ולכן העונש המתאים פה הוא פירוד. שיש לו את הפן של העונש, אך הוא גם הוא ההיפך מכוח - חולשה. וזה המסר שרצה הקב"ה ללמד את בני-האדם שחשבו שיוכלו להגיע עד (ואף להחליף את) האלוקים.

ותשובה נוספת היא בכיוון ההפוך בדיוק. אחדות היא הבעיה - כשכולם חושבים אותו הדבר ומתנהגים אותו הדבר, זו ההתחלה של דיקטטורה. כולם שומעים למנהיג העליון, כולם מדברים באותה המנגינה ויש  להם בדיוק אותם רעיונות ומחשבות.  כשכולם רצים בעיניים עיוורות אחרי מנהיג אחד (נמרוד, או כל מנהיג אחר), יש בזה סכנה גדולה מאוד. ולכן הפירוד איננו עונש, אלא תיקון. "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". יש בזה יופי גדול וכך גם צריך להיות אצל כך האנושות כולה.

ואצלנו - המשפט 'שבעים פנים לתורה' מדבר על ריבוי הפרשנויות והדעות. בית שמאי ובית הלל, ר' יהודה ור' שמעון, אביי ורבא, רש"י ורמב"ן , שולחן ערוך והרמ"א, וכך לאורך כל הדורות כולם. בניגוד לדור הפלגה, שרצו למרוד במלכות שמיים, אצלנו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

תגובות