פרשת ראה, כמו חודש אלול, היא פרשה של בחירה חופשית.
במדבר אין הרבה בחירה חופשית. ההנהגה היא שמימית: לחם מן השמים, עמוד אש ועמוד ענן. כאשר מתקרבים לארץ ישראל עם ישראל צריך לבחור בין הברכה שעל הר גריזים או בקללה שעל הר עיבל.
אנשים לא אוהבים בחירה חופשית. ישנם כאלה שמאד רוצים שמישהו יגיד להם מה לעשות. לפעמים מחפשים 'נביא' בדמות מנהיג פוליטי, עיתונאי או אפילו רב. ישנם כאלה שמחפשים 'אות מהשמים'. בהמשך הפרשה אנו מוזהרים מללכת אחר 'נביא או חולם חלום' שמנסה להדיח אותנו לעבירות. נביא אמיתי לא שולל בחירה חופשית. נביא אמיתי מעניק השראה ותקווה לעתיד אבל נותן לאדם לבחור בטוב. רק כאשר אדם בוחר בטוב בעצמו הוא מעביר את המציאות מטבע עיוור להזדהות והפנמה.
לכן, פרשת ראה היא פרשה העוסקת בבחירה המוסרית של האדם. היא פותחת 'ראה נתתי לפניך את הברכה והקללה' וממשיכה בציווי להעמדת מערכות דיינים ואחריות ציבורית. בהמשך הפרשה אנו מגיעים לציווי הידוע 'לא תבשל גדי בחלב אמו'. איסור, שחכמים מתחו אותו לא רק לאכילת גדי בחלב אמו אלא לכל ערבוב בשר וחלב - איסור הנאה, איסור אכילה ואיסור בישול.
הרב קוק, במאמרו הידוע 'חזון הצמחונות והשלום', מביא את אחד הטעמים לאיסור עירוב בשר וחלב. על פי דבריו, עצם אכילת הבשר הוא עוול מוסרי. נטילת חיים של בעלי חיים למען תאוותנו, הוא דבר שלילי שלעתיד לבוא נתנזר ממנו. כיום, האנושות עוד לא בשלה למדרגה הזו ולכן מתירה התורה לאכול בשר. אולם העוול נותר בעינו. שתיית חלב, אומר הרב קוק, אף היא כשל מוסרי. אם בשר הוא 'רצח', הרי שתיית חלב היא 'גזל' רכושו של בעלי החיים. אומרת התורה: גם אם עוולות מסוג אלה נסבלים במצבנו המוסרי הנוכחי, השימוש בהן יהא בנפרד; לפחות לא ביחד. אכילת בשר יחד עם חלב היא בבחינת 'הרצחת וגם ירשת' ותורת ישראל לא תתיר לאדם לעשות עוול כה בוטה.
מצוות מעין אלו מאפשרות אט אט להתקדם מבחינה רוחנית - 'כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך'.