"ויקחו אליך שמן זית כתית למאור" (כ"ז, ב')
"אין אור בא אלא ממשהו הנשרף והולך. במקום שישנה נכונות למסירות נפש, במקום שאדם מוכן להישרף למען אידיאה רוחנית, שם יש אורה" ('נר למאור', הרב מ.צ. נריה). זהו המדרש האחרון שנועם מנחם בהגון הי"ד למד בתאריך י"ב באדר א' תשס"ג (14.2.2003) מתוך 'לכו לחמו בלחמי' – ה'תשס"ג, יום לפני שהטנק בו שירת עלה על מטען רב עוצמה וכל ארבעת אנשי הצוות נהרגו ועלו בלהבות האש השמיימה למען אידאת ההגנה על עם ישראל וארצו.
האש יש בכוחה לזכך ולצרוף חומרים, אך מאידך ביכולתה לשרוף ולהשמיד. אחד מחומרי הבעירה הוא שמן הזית. רק טיפותיו הראשונות האיכותיות ביותר, מהכתישה במכתשת, יכולות לשמש להעלות נר תמיד במשכן. המנורה במשכן מסמלת לנו את החכמה היהודית, סמל לכוחות השכליים שנועדו לקבלת החכמה ודעת התורה שיכולה להתקבל רק אחרי עמל רב וכתישה מתמדת. שיעבוד מצרים היה ההכנה לזיכוכם של בני שיראל בדרך לקבלת התורה.
הרב קוק זצ"ל בספרו 'עין אי"ה' מלמדנו יסוד חינוכי: "רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים לעולם להקל את עול הלימוד, וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים באופן קל, שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם. תועלת הדבר אינה אלא מטעה, כי הידיעות לא תימדדנה על פי כמותם כי אם על ידי יגיעה ועבודה שכלית, מתעלה האדם למידות נעלות והלימודים הקלים ישארו לעולם שטחיים ופועלים מעט על מעשיו ועל יצרי לבבו".
נר התמיד והמנורה המפיצים את האור במשכן, מלמדים אותנו שאנו מחויבים ב'הארת פנים' כלפי הזולת וסביבתו. רבי משה אלשיך בספרו 'תורת משה' עורך אנלוגיה בין שמן הזית לחיי היהודי: רוב הפירות הבשלים נקטפים בזהירות ובעדינות שלא יפלו על האדמה, לעומת מסיק הזיתים כשמנענעים את עץ הזית, הזיתים נחבטים ונופלים על פני האדמה ורק אז הם נאספים. אם האדם מרגיש שהוא במרומי האילן, בעל תחושת גאווה והתנשאות, לא יוכל לעולם להאיר לאחרים, אלא אם ירד אליהם. אדם יכול להוציא מעצמו כוחות שלא היה מודע להם. הוא יכול לגלותם על ידי ייסורים חיצוניים הבאים עליו, או כאשר נלחם הוא עם עצמו, מתגבר ומתאמץ מול נסיונות החיים, שובר את רצונותיו וכובש את מידותיו ורק אז הוא מסוגל להוציא ממנו אור גדול.
"להעלות נר תמיד", מפרש רש"י "עד שתהא שלהבת עולה מאליה". פרשנות חינוכית קולקטיבית לעם ישראל היא שתפקידו של מנהיג–מחנך, איננו לעמוד על ראשו של התלמיד כמשגיח וכמפקח, אלא להעלות נר תמיד: להפיח בתלמיד רוח חיים, להדליק את הזיק שבו ולהעלות בתוכו את המאור שביהדות עד שתהא שלהבת עולה מאליה, עד שיוכל ללמוד ולהבין בכוחות עצמו.
נועם, שהשבוע ימלאו 19 שנה לנפילתו, למד בישיבת ההסדר בעתניאל. מידותיו השונות: כיבוד הורים, כיבוד משפחתו, כיבוד חברים, כיבוד מוריו ורבותיו, לימוד תורה בכל עת, אהבת ארץ ישראל. הוא אף כתב על הדרכים שבהם יוכל לשפר מידות אלו. תמיד האיר במידותיו אלו על פני סביבתו ללא אבחנה במגזרים השונים.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.