תזכורת כואבת מהעבר: שנים לפני שמשטר האייתוללות באיראן החל מאיים בהשמדת ישראל וב"מחיקת תל-אביב וחיפה מהיסוד", חוו 230,000 תושבי העיר העברית הראשונה שבועות ארוכים של חרדה כשאש מהגיהנום ניחתה עליהם מהאוויר בהוראת המפקד העליון של הכוחות הערבים אמיר נור אל דין מוחמד.
ביום שבת, ט' באייר תש"ח (15 במאי 1948), שעות ספורות לאחר פקיעת המנדט ופחות מיממה לאחר הכרזת העצמאות החגיגית, החרישו מטוסי קרב מצריים את שמי תל-אביב ושלחו את התושבים המבוהלים למקלטים.
ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון צפה פני עתיד: "בארבע הכרזת העצמאות, בארץ צהלה ושמחה עמוקה - ושוב אני אבל בין השמחים, כביום 29 בנובמבר", כתב אז ביומנו מתוך חשש למתקפה ערבית קרבה.
והיא אכן הגיעה.
צבאות ערב פלשו לארץ ישראל וחיל האוויר המצרי הפציץ את שדה דב בשתי גיחות.
ההפצצה בגיחה הראשונה תפסה את הצד הישראלי לא מוכן, הותירה הרוגים ופצועים במקום וגרמה נזק לשלושה מטוסים שהיו על הקרקע. בהפצצה השנייה הצליחו הכוחות הישראלים להשיב אש נגד מטוסים מהקרקע ופגעו בשני מפציצים מצריים. אחד מהם נאלץ לבצע נחיתת אונס בחוף הים, ולימים שופץ והוכנס לשירות בחיל האוויר הישראלי.
עם זאת, באותה שבת של חודש אייר תש"ח, ספק אם מישהו יכול היה להעריך את הנחישות המצרית להשמיד את תל-אביב ולהכריע את המערכה מהאוויר.
במשך 26 ימים רצופים הטיל חיל האוויר המצרי פצצות ופצצות תבערה על נמל תל-אביב וספינות המעפילים והתחמושת שעגנו בו; על סניף 'הדסה' בצפון העיר ושכונות הרכבת וגבעת הרצל בדרום העיר; על כיכר מסריק והתחנה המרכזית ביום הומה אדם; על שוק הכרמל ורחובות אלנבי, דב הוז וגורדון וגם על בית הדפוס של עיתון 'הארץ'.
עיריית תל-אביב, בראשותו של ישראל רוקח, אסרה על התקהלויות ציבוריות והורתה לתושבים להתרחק מחוף הים, לכסות את החלונות בבדים כדי לשמור על משטר האפלה, לפנות חומרים דליקים מהגג - ובעיקר לא לנסות לצפות בהפצצות מהמרפסת או מהרחוב.
בתום ההפצצות נמנו 100 הרוגים, רובם אזרחים.
בתום הפסקת אש שנמשכה עד ליום 11 ביוני, החלה תקופת ההפצצות השנייה על העיר שנמשכה שמונה ימים ברציפות - יום ולילה - שבמהלכם תקף גם חיל האוויר הישראלי את קהיר ואל עריש.
בסבב זה הוטלו על תל-אביב פצצות רבות (כולל כאלו של 100 קילוגרם) ללא הבחנה מצפון לדרום: על רחובות דיזינגוף, בן-יהודה, שנקין, החשמל, שד' בן-גוריון וקינג ג'ורג'; על שכונת מחלול שהייתה סמוכה לחוף הים ועל שכונות שבזי ונווה צדק.
ב-17 ביולי הופצצה תל אביב בפעם האחרונה. התוצאות היו טרגיות: בתים קרסו ומשפחות שלמות נפגעו. ביום ארור אחד מצאו את מותם 22 תושבים - מהם עשרה בני פחות מ-18.
למחרת אותו יום נכנסה לתוקפה הפסקת האש השנייה.
זכר הנספים לא הונצח
בהפצצות המצריות על העיר תל אביב במהלך מלחמת העצמאות נהרגו 150 איש. 130 מהם היו אזרחים הי"ד והיתר חיילים. רבים מהם נפצעו אנושות ומתו מפצעיהם לאחר יום או יומיים. האזרחים ההרוגים נקברו בבית הקברות בנחלת יצחק.
על פי נתונים שמתפרסמים בוויקיפדיה, 33 מהאזרחים שנהרגו היו בני פחות מ-18, מהם 15 שהיו בני פחות מעשר. בין ההרוגים היו גם בני שתי משפחות (ויסרוס ושם-טוב) של ארבעה נפשות כל אחת שנהרגו יחד. במקרים אחרים מצאו את מותם יחד שני בני זוג או הורה וילדו.
למרבה הצער, ולמרות מספרם הרב של ההרוגים, לא הוקמה עד היום אנדרטה לזכרם.
בתוך כך, נציין כי לא היתה זו הפעם הראשונה שהעיר תל אביב הופצצה מהאוויר. במהלך מלחמת העולם השנייה, חילות האוויר של איטליה וצרפת תקפו את העיר בשירות גרמניה הנאצית.
ההפצצה הראשונה, בין רחוב בוגרשוב לרחוב טרומפלדור, התרחשה ב-9 בספטמבר 1940 וגבתה את חייהם של 130 מתושבי העיר - בהם ילדים, נשים וקשישים. 9 חודשים לאחר מכן ב-12 ביוני 1941 הטיל מפציץ צרפתי פצצה על בית הנכים ברחוב מרמורק והרג 13 איש.
יהי זכר ההרוגים כולם ברוך!