"ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא א-להים בארץ אשר בא לגור שם, והיחיד וכל העם היו קוראין לו 'אדוני', והוא לא אמר להם כן, שהיה שר וגדול, וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה, ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה'. ועוד, כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (ב"ב ט"ז.) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו" (רמב"ן).
יש ערך גדול בהתבוננות בחיי האבות והאימהות הקדושים, בהליכותיהם, ובמידותיהם: "הביטו אל צור חוצבתם" (ישעיהו נ"א). ועדיין, המחשבה הפשוטה היא כי הם, ענקים ככל שיהיו, שייכים לעבר ולהיסטוריה. ולעומתם אנו מביטים בהם מתוך המציאות של ההווה.
אך אברהם אבינו בעצמו מעניק חיים ומשמעות גם למציאות זו, של קברי אבות ואימהות, העומדים להיות חלק ונחלה מרכזיים בחיי האומה בארץ ישראל. הוא לא מחפש 'פתרון קבורה' למת שלפניו, אלא חותר לקניין בכסף מלא, בפומבי לעיני כל בני חת, ולרכישת אחוזה שלמה, ולא רק קבר בודד, שתהיה אתר מורשת במובן הכי עמוק ונשגב.
נחלקו הראשונים אם למנות את מעשה הקניין של מערת המכפלה כאחד מעשרת הנסיונות המוזכרים במסכת אבות (ה', ג') בהם נתנסה אברהם אבינו, במיוחד לאחר מה שנראה כניסיון המסכם והקשה מכל – עקידת יצחק. אך לית מאן דפליג, שאירוע זה של רכישת מערת המכפלה נחשב מבחן לביטחונו של אברהם בבורא (כמבואר בבבא בתרא ט"ז.). גם במצב זה, אברהם לא מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. אברהם צופה למרחוק ועושה את הדבר בגדלות, מתוך ראיית נצח. עיניו לא רואות רק את גויי הארץ שלפניו, עימם הוא נאלץ לערוך משא ומתן עסקי-פוליטי. הוא רואה לנגד עיניו את בניו העתידים, ואת חייהם בארץ ישראל, ומתוך בטחון בה' ובהבטחתו, משקיע מאמץ נפשי ומעשי בקניין מערת המכפלה.
"גדולים צדיקים במיתתן – יותר מבחייהן" (חולין ז':), וקל וחומר האבות והאימהות הקדושים שהיו גם נביאים. אך מלבד הערך שלהם בעצמם, יש חשיבות על פי הרמב"ן המצוטט לעיל, גם לערך ולכבוד הנבנה בנפשנו שלנו כממשיכי דרכם. ממש כפי שמצוות כיבוד אב ואם לא מסתיימת עם מות ההורים, אלא "מכבדו בחייו, מכבדו במותו" (קדושין ל"א:).
ספר בראשית 'טס' וחולף על פני תקופה בת מעל 2,300 שנים. לפעמים קשה לעקוב משבת לשבת בפרשות אלו, אשר הן רבות משמעות ועושר מופלא. אך הזיכרון החי של האבות, מלווה אותנו לא רק בכל התורה כולה, אלא בחיינו שלנו, כיחידים וכאומה קדושה.