הגמרא במסכת סוטה תולה את סירובו של הקב"ה לאפשר למשה להיכנס לארץ ישראל בשלהי ימיו, בדברים שאמר לקורח ועדתו: "'ויאמר ה' אלי רב לך', אמר ר' לוי ברב בישר – ברב בישרהו. ברב בישר 'רב לכם בני לוי', ברב בישרוהו 'רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'".
והדברים תמוהים. איזו ביקורת יש לקב"ה על משה רבינו בפרשת קרח ועדתו? הלוא היטיב משה להתמודד עם קרח, ולמה להענישו?
תשובה אפשרית לכך נמצאת באוצר המדרשים: "'אל יתהלל עשיר בעשרו' - זה קרח בן לוי, שנתגאה בעושרו ונכשל. אמר לו (למשה רבנו), למה תשתרר עלינו בן עמרם ותתגאה עלינו? אמר לו משה, לבוקר משפט. בבוקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמישים איש במחתות הקטורת, מיד עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו, ריבונו של עולם, נבואה זו ששלחתני אמת היא? אמר לו אמת, ועתה תראה מה אעשה לקרח. ולמה נקרא שמו 'קרח'? שבימיו נעשה קרחה בישראל. מיד רמז הקדוש ברוך הוא לארץ ובלעתם עד טבורם. צעק קרח ואמר: משה! רחם עלינו!; אמר להם משה: 'רב לכם בני לוי', מיד נבלעו. והשאר נשרפו".
המדרש מגלה כי קורח ואנשיו לא נבלעו מיד, אלא בשלבים. בשלב ראשון בלעה אותם האדמה עד טבורם. או אז התחננו הבלועים למשה כי יבקש רחמים עליהם, אך תגובתו היתה: "רב לכם בני לוי" והם נבלעו ומתו.
קרח מבקש רחמים בזכות בניו הצדיקים, שהרי "ובני קרח לא מתו". אך משה מבקש מה' שינהג עם קרח במידת הדין ולא במידת הרחמים, שנאמר: "אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה’ שלחני".
ובמדרש תנאים נדרש: "איזה הוא 'פקודת כל אדם? אף על פי שהיו לו בנים צדיקים אינו ניצל בזכותן". במדרש תנאים המובא בתורה שלימה, הגדיל לעשות וכתב כי קרח ועדתו עוד הספיקו לבקש מחילה ממשה רבנו. אך משה סירב לנהוג לפנים משורת הדין אלא לפי הדין: "רב לכם בני לוי".
כמנהג משה בקרח, נהג בו הקב"ה. כשבחטאו נגזר שלא יכנס לארץ, ביקש משה מה' להתחשב בו לפנים משורת הדין: "ואתחנן". ובדברים רבה (ב', א') מפרש: "איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חינם עשה עימי". ועל זה עונה לו הקב"ה: "רב לך", כמשקל ל"רב לכם בני לוי". גם הם ביקשו רחמים לפנים משורת הדין והיו להם זכויות, ובכל זאת אמר משה "רב לכם בני לוי".
במהלך הדורות מצאנו שיש תיקון גם לקרח, שגבה ליבו והאמין כי "כל העדה כולם קדושים". במסכת סנהדרין אמר ר' עקיבא, כי עדת קורח אין להם חלק לעולם הבא, ורבי אליעזר חולק ואומר שעליהם נאמר הפסוק מתפילת חנה: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל".
חנה, אם שמואל, מצאצאי קורח, מודה לקב"ה על התקווה, על כי הוא מוריד שאול ויעל. הזכות להעלות ולתקן את מידת הגאווה של קורח היתה במידת הענווה שבה נהגה. בעלותה למקדש שילה היא, הנושאת את צאצאו של קרח, פוגשת בצאצאי אהרן, "ובְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת ה'".
במפגש המחודש בין בני אהרן לבני קורח הפעם, בני אהרן שחטאו הם המוגדרים כבני בלי יעל – ומולם בני קורח שתיקנו, בענווה ובתפילה וזכו ל"מוריד שאול ויעל". יש מי שעלה משאול תחתיות ויש שירד בלי יעל. שכן הקב"ה קורא, מצפה ומייחל לו לאדם, כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.
ויהיו הדברים לע"נ אימי, טובה קליין ז"ל שהשבוע נציין 14 שנה ללכתה מאיתנו בחטף.
שמוליק קליין, מנכ"ל קליין תקשורת