במלחמת עמלק, כאשר מרים משה את ידיו – גבר ישראל. כאשר מניח – גבר עמלק. מהי המשמעות של הרמת הידיים? רש"י מבאר: "ויהי ידיו אמונה - ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמיים בתפלה נאמנה ונכונה". גם האבן עזרא מבאר: "ומטה האלקים בידי שארים בו ידי להתפלל". אם כך, מטרת הרמת הידיים היא תפילה (וכך גם המטה, שאמור לשמש כחלק מהרמת הידיים).
אולם, נראה שניתן להוסיף רובד נוסף. המשמעות של הרמת הידיים אינה בהכרח תפילה, אלא היא סימן. אך לא סימן שמהווה רק דגל, אלא סימן המראה לעם ישראל שהכל מונהג ומושגח על ידי הקב"ה. כך נראה גם במכילתא: "אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה, היו ישראל מסתכלין בו, ומאמינים במי שפיקד את משה לעשות כן, והקב"ה עושה להם נסים וגבורות".
אולם, נראה שיש כאן עומק נוסף. מהי המשמעות לכך שמשה בתחילה מרים ידיים ולעתים מורידם? מהי המשמעות של הקושי הטכני שבהרמת ידי משה? ובפרט שדבר זה היה גם בתחילה ("כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק").
הרמב"ם מדגיש שעל עם ישראל ישנה השגחה. ואם מתרחשת צרה לעם ישראל, אין הדברים באים מעצמם על ידי המקרה, אלא על ידי יד ה'. ולכן, כאשר מתרחשת צרה, צריכים העם לחזור בתשובה, ודבר זה יגרום להסיר את הצרה מעליהם.
עם ישראל מושגח על ידי הקב"ה. אם קורה דבר מסוים לעם ישראל, חייב הדבר לבוא בהשגחה (ולמעשה, כל התנ"ך וחז"ל מלאים בעיקרון זה). אם עם ישראל מפסיד במלחמה, הדבר לא נובע בגלל סיבות טכניות, אלא עקב מצבו הרוחני של עם ישראל. כאשר עם ישראל במצב רוחני גבוה, ממילא הוא לא פגיע!
מכן ניתן להסיק דבר מעניין לעניינו: אם משה לא מצליח להרים את הידיים, הרי שהדבר נובע ממצב העם! ואם כך, יש כאן יחסי הדדיות: ידי משה המונפות מחזקות את תחושת השגחת ה' על העם. וככל שהעם מתחזק בתחושה זו ממילא משה מצליח להחזיק את ידיו באוויר, זמן רב יותר.
בתחילה משה ניסה להרים ידיו, אך לא הצליח - והיה מרים ומוריד לסירוגין. משה לא הצליח, כי עם ישראל לא היה במצב גבוה מספיק. הרמת הידיים מביאה אט אט את ישראל להכרה בהשגחתו של הקב"ה.
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" – הכרת העם בקב"ה עולה ויורדת, והניצחון עולה ויורד. כמעט יש נפילה "וידי משה כבדים". אך אז עם ישראל מתחזק, ומגיע להכרה מלאה בהשגחת הקב"ה. הכרה זו באה בעקבות הרמת הידיים, אך היא גם זו שכעת מאפשרת את הרמת הידיים התמידית!
מכאן נלמד: אם המנהיגים לא פועלים כראוי, הדבר תלוי גם במצב העם. לא נכון רק להאשים כל יום מנהיג אחר. צריך לחפש שיפור בתוך העם! נוסיף אור, טוהר ויושר, נוסיף אהבה איש לרעהו, ומתוך כך ילך אורם של ישראל ויגבר, וגם המנהגים שלנו ילכו מחיל אל חיל ויוסיפו אור טוב לאומה כולה.
הרב יוסף צבי רימון, ראש הישיבה ובתי המדרש במרכז האקדמי לב, ראש מרכז הלכה והוראה