ישנה מחלוקת מפורסמת בנוגע לדין 'מהדרין מן המהדרין' בחג החנוכה. המצווה הבסיסית הינה נר אחד לכל בית. מצוות המהדרין הינה נר לכל אחד מאנשי הבית והמהדרין מן המהדרין מדליקים נר אחד ביום הראשון ושני נרות ביום השני וכך הלאה. בעניין זה סבורים בעלי התוספות שהדרך של המהדרין מן המהדרין באה להחליף את הדרך של המהדרין. פירוש הדבר הוא, כי אם מדליקים על פי מספר הימים, לא מדליקים לכל אחד מאנשי הבית (בניגוד לדעת הרמב"ם).
את סיבת הדבר מסבירים התוספות בכך שצריך להראות כלפי חוץ באיזה יום מימי החג נמצאים, ו"אם עושה נר לכל אחד... ליכא היכרא (אין היכר), שיסברו שכך יש בנ"א בבית".
רעיון זה של 'היכרא' משמש את בעלי התוספות גם ביחס לחובת ההדלקה, שבזמנם הוארכה לכל הלילה, למרות שאין אנשים בחוץ, מפני שההדלקה נעשתה מחמת הסכנה רק בתוך הבית: " אין לנו היכרא, אלא לבני הבית".
ניתן להעמיק את ההבנה בנוגע למושג 'היכרא', באמצעות פרשת השבוע. הפועל 'להכיר' עובר כחוט השני במספר פרשיות בספר בראשית. בפרשתנו כאשר מגיעים אחי יוסף למצרים אומרת התורה כך: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ:". בפרשת תולדות מספרת התורה על יעקב הלובש את בגדי עשו: "וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת". ". בפרשת וישב מופיע פועל זה פעמיים. פעם כששולחים בני יעקב את כתונת יוסף הטבולה בדם: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא", ופעם נוספת כשתמר שולחת אל יהודה את העירבון שלקחה ממנו: "וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה".".
ניתן למצוא מכנה משותף לכל המקרים האלה. בכל אחד מארבעתם, ההקשר הינו שלילי, ובכולם ישנו מצב של מורכבות משפחתית עמוקה: המתח בין יעקב לעשו, המתח בין יוסף והאחים והמתח בין יהודה לתמר.
בכל אחד מהמקרים קיים חשש מפני חשיפה ויש ניסיון להסתיר זהות: יעקב חושש מחשיפת זהותו, אחי יוסף חוששים שיתגלה סודם, יהודה חושש מפני גילוי סודו, ויוסף מנסה להסתיר את זהותו מהאחים.
כאשר מעיינים בדבר מגלים כי בכל פעם שהתורה משתמשת בפועל זה, ישנו הקשר שלילי ומורכב. חג החנוכה הינו חג שבו עם ישראל נלחם על זהותו ועל עצמיותו. מלכות יוון ניסתה לפגוע בזהות הדתית בצורות שונות, והתקוממות החשמונאים ועם ישראל כנגד זה, נבעה מהרצון לחירות רוחנית. הדלקת הנרות בחג החנוכה באה לפרסם כלפי חוץ את אמונתנו ואת צידקת דרכנו.
בעלי התוספות מוסיפים לכך נופך מיוחד כאשר הם משתמשים בביטוי 'היכרא'. נראה שבעלי התוספות מלמדים אותנו, שכשמדובר באמת הפנימית שלנו, עלינו להיות גאים בה, ולהיות נכונים להפוך אותה לסימן ההיכר שלנו כלפי חוץ. המשימה בחנוכה הינה בהפיכת האמונה הפנימית שלנו למקור גאווה כלפי חוץ. בעומדנו מול המקרים הרבים בספר בראשית בהם מתגלים קרעים במשפחה המחייבים הסתתרות והתנכרות, באים אנו לחג החנוכה שהינו חג של בית. בחג זה מבצרים אנו את הבית, מעמיקים את הקשרים העמוקים בין בני הבית, ויחד מביעים כלפי חוץ את אמונתנו האיתנה בקב"ה.
הרב יוני ברלין, מנהל קרית החינוך אמי"ת כפר בתיה רעננה