יעקב אבינו, בחיר האבות, יוצא מארץ ישראל אל חרן. חכמינו מציינים כי יציאתו של הצדיק עושה רושם, בראש ובראשונה בגלל החיסרון שנוצר בעקבות יציאתו. אך מהו הרושם שאנו לומדים מהדרך שבה הצדיק יוצא מהעיר? מה עלינו לסגל לעצמנו ביציאה לדרך של תנועה והתקדמות?
הדבר הראשון שהתורה כותבת לאחר יציאתו של יעקב הוא: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". כשאדם יוצא ממקומו, כשהוא רוצה להשתנות, כשהוא רוצה להתקדם, הוא זקוק לעוגן בעולם ההתקדמות וההשתנות. העוגן הראשון שהאדם לוקח איתו כשהוא יוצא לדרך הוא עוגן התפילה. יעקב אבינו העניק לנו את תפילת ערבית, התפילה של הערב. תפילה של אמונה גם כשאנו יוצאים אל עתיד שאינו ברור כל כך.
"כי בא השמש", אומר המדרש: "מלמד ששקעה לו חמה פתאום, שלא בעונתה, כדי שילין שם". הקב"ה רוצה שנוסף על התפילה, יעקב יישן באותו מקום ויחלום בו חלום נבואי שייתן לו כלים לצאת לדרך. חלום שייתן לו כלים להתקדם.
בחלום המפורסם אנו רואים שני כוחות בפעולה: הכוח האחד הוא כוח המלאכים העולים ויורדים, והכוח האחר הוא כוחו של הקב"ה: "והנה ה' ניצב עליו". הקב"ה אינו זז, אינו עולה או יורד. יש יציבות בסולם ההתקדמות. שני כוחות אלו הם הכוחות אשר נותנים לנו את היכולת להתקדם ולעלות בסולמות רוחניים ומעשיים.
השפת אמת (תרס"ה) מסביר, כי המלאכים העולים ויורדים הם מצוות העשה והלא תעשה, היוצרים את גילוי מציאותו של הקב"ה בעולם. היסוד הקבוע והניצב הוא החיבור העמוק והיסודי שיש לכל יהודי, הנשמה שהקב"ה נטע בנו, נשמה שיש בכל אחד מאיתנו תמיד.
כדי להתקדם האדם צריך להיות בעל יסוד קבוע ומחוייב אל ריבונו של עולם, אבינו האוהב והאהוב, בידיעה עמוקה שיש בו, באדם, נשמה אלוקית. המחוייבות הזו חייבת להיות קבועה, שכן היא שיוצרת שייכות ועמדה יציבה על גבי הסולם. רק יציבות כזאת מאפשרת למלאכים לעלות ולרדת ומאפשרת לנו ליצור את ההתקדמות.
בעולם הזה האדם נקרא מהלך, נעתק ממדרגה למדרגה, כמו שכתוב: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג', ז'). כך לימד אותנו רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, מחבר ה'כלי יקר', שחי לפני כ-400 שנה. הוא מבאר כי האדם צריך תמיד לצאת לדרך, לחשוב תמיד איך הוא עולה מעלה מעלה, מקפיד להיות בתנועה תמיד.
היכולת שלנו לנוע ולהתקדם ולחבר בין שמיים לארץ, בין תורה עתיקה ומתוקה לבין מציאות חיינו, דורשת מאיתנו להציב סולם שיש בו עלייה וירידה אך יש בו יציבות וניצבות תמידית של הקב"ה.
בזה עוסקת תנועת בני עקיבא בשנה הקרובה. אנו רוצים להיות מצווים ועושים, להיות בתנועה, להיות בני אדם המחוייבים לנוע, מחוייבים להתקדם. ואולם האפשרות להתקדם ולעלות היא רק כאשר "והנה ה' ניצב עליו", רק כשיש לנו מחוייבות עמוקה שמגדלת ומצמיחה חיבור עמוק. זהו מצוּוֶה ועושה. זהו חודש הארגון של התנועה.
יאיר שחל, מזכ"ל בני עקיבא