בפרשת עקב מתאר משה בפירוט את עלייתו להר סיני, לקחת את לוחות הברית, ואת ישיבתו בהר: "בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר כָּרַ֥ת ה' עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי". הביטוי ארבעים יום וארבעים לילה מופיע בפרשה חמש פעמים, בסיפור המקביל בספר שמות, הוא מוזכר רק פעמיים.
כשבוחנים את התיאורים של עליית משה להר בפרשתנו, מול התיאור בספר שמות, נמצא כי בפרשת עקב מדגיש משה בדבריו פעמיים: "לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי". לעומת זאת בספר שמות מזכירה זאת התורה רק פעם אחת: "לחם לא אכל ומים לא שתה".
מדוע מדגיש כל כך משה בספר דברים את העובדה כי במשך ארבעים הימים לא אכל ולא שתה?
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בפירושו 'משך חוכמה', מסביר כי "במדרש (שמות-רבה ט"ז, ט') ובזוהר הקדוש (תולדות קל"ה, ב'), אמרו דהיה (משה) ניזון מזיו השכינה. ולכך טרם שעשו העגל, שאהרן והזקנים ראו אלקי ישראל ויאכלו וישתו (כ"ד, י'-י"א), דחדו כאילו אכלו ושתו (אונקלוס שם), היינו שהיו ניזונים מזיו השכינה, לא נזכר בסוף משפטים שמשה לא אכל לחם ומים לא שתה, דאין זה גדלות נגד אהרן וזקני ישראל. אבל לאחר העגל סרה מהם השגה זו, לכן הזכיר זה לפלא. וכן בעקב זכר שתי פעמים מה שלא אכל ושתה בלוחות ראשונות".
כלומר, לפני חטא העגל לא היה במצב של אי האכילה ואי השתיה דבר מיוחד שיש לציינו. במדרגה שהיו בה אז, היה זה פשוט וברור. וכפי שמשה לא אכל ושתה, כך גם אהרן והזקנים לא אכלו ולא שתו, ועל כן לא מצאה התורה לנכון לציין זאת כלל, אבל אחרי החטא, כשירדו כולם חוץ ממשה ממדרגתם, ראוי לציין ולהזכיר שמשה היה עם ה' בהר ארבעים יום ולילה ובימים אלה "לחם לא אכל ומים לא שתה".
בספר דברים הענין מועצם באופן משמעותי הרבה יותר בידי משה עצמו. שכן העם כבר התרחק כמעט ארבעים שנה ממעמד הר סיני, ועל כן ראוי להדגיש ולהזכיר את הנס והפלא, ובין השאר לחדד את סיפור הימים המופלאים שלו בהר אף ללא לחם ומים. מה גם שבספר דברים, משה לא מדבר לדור יוצאי מצרים, אשר ראו את היד הגדולה אשר עשה ה' למצריים וחטאו. בני דור זה הרי כבר מתו בחטאם וכלו. משה מדבר אל דור כובשי הארץ, העומדים להיכנס, ולהם ראוי להזכיר ולספר את הסיפור והפלא הגדול.
גם בדורנו, חובה עלינו לחשוף את הדור הצעיר לנס ולפלא שבתורת משה, לים התלמוד ולעומק המחשבה היהודית. אנו בתלמוד הישראלי מאמינים, שאת החשיפה הזו חייבים להתחיל כבר בגילאים הצעירים. אם נעשה זאת באהבה גדולה ובשפה ברורה ונעימה – נזכה כי גם כשיגדלו, יהיו אהבת התלמוד ואהבת התורה נר לרגליהם.
מאיר יעקבסון, מייסד ועורך 'התלמוד הישראלי - הדף היומי לילדים'