אילו היו מבקשים מאיתנו לתת דוגמה למצוות החשובות בתורה, מן הסתם היינו מזכירים את השבת, את יום כיפור, את פסח ודיני אישות ואולי גם מאכלות אסורות; הן מצוות חשובות והן מצוות המיוחדות לעם ישראל.
והנה אחרי המעמד הנשגב והמרומם, החרוט לנצח בתודעת העם, מעמד מתן תורה, כבר היה לבני ישראל מושג על מהותן של המצוות. הם ידעו שיש מצוות מרוממות, כמו: השבת, פרה אדומה, כיבוד הורים שהוקש כבודם לכבוד המקום ועוד. עם ישראל ממתין בציפייה לפירוטן של 613 המצוות, והפירוט החל מיד לאחר מתן תורה, בפרשתנו.
ובמה בוחרת התורה להתחיל? בהענשת רוצחים ועונש למכה את הוריו. ובהמשך- חיובו של כורה בור הגורם בכך נזק לרכוש ולזולת. ולאחר מכן, להיות רגישים לזולת, לא לצער את הגר, את היתום ואת האלמנה, לא ליטול שוחד ועוד דינים הנוגעים בעיקר לבין אדם לחברו.
דינים פשוטים, אנושיים ואלמנטריים, דינים השייכים לכל חברה מתוקנת ומסודרת.
כלום אלו המצוות הראשונות שיש להשמיען? כלום אלו הן המצוות הייחודיות של עם ישראל ושל התורה? הרי כל חברה מתוקנת אמורה להתנהג כך, ולפעול לפי אמות מידה אלו! האם לא היה כדאי להתחיל במצוות המייחדות את עם ישראל, כגון אלו שמנינו בתחילת דברינו?
השאלה מתחדדת עוד יותר כשאנו מתבוננים על ההקדמה לדינים אלו: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ודרשו חז"ל בגיטין פ"ח: "לפניהם - ולא לפני עובדי כוכבים". האם לא ניתן למצוא דינים כאלו במערכות המשפט של שאר העמים עונש לרוצח, למכה, לגנב ולמועל?
התשובה לשאלה גדולה ונוקבת זו, טמונה דווקא בסמיכות של מעמד מתן תורה והמסר שלו, למשפטי התורה בכלל ובפרשתנו בפרט.
הבה נתבונן - לשם מה הוצרכנו למעמד הר סיני עבור קבלת התורה? הרי כבר אמרנו שחלק מן המצוות ניצטוו בנ"י עוד לפני המעמד, בלא קולות וברקים וענן כבד, בלא מחזות מלאכים ומראה כבוד ה'. הרי בצורה זו ניתן היה לקבל גם את שאר המצוות מפי משה רבנו בשם ה'.
מעמד הר סיני בפרשה הקודמת, בא להשמיענו מהו המקור של התורה ומהו תכליתה וייעודה. לומר לנו שאין די בקיום המצוות ושמירת חוקי התורה, אלא יש לנו לדעת שהבורא ניגלה אלינו לתת לנו את התורה ולהשמיענו את המצוות – ומטרתן לעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
הפירוט של המצוות הפשוטות, כביכול, בפרשתנו, בא להסביר לנו שגם קיום מצוות אלו, הוא לא טריוויאלי; אולי ההיגיון האנושי מבין זאת, אך קיומן של אותן מצוות חייב להיות מתוך הדרכתה של תורה. אנו שמקיימים דינים אלו, מחוייבים להפנים שהתורה היא משאת חיינו, קשורה אלינו בכל מקום ובכל זמן. אנו יכולים להיות 'אנשי קודש' ואברכים בבית המדרש, ואנו יכולים ומחוייבים להיות אנשי מעשה שמשלבים את התורה בכל תחום בחיינו. ולכן דווקא מצוות אלו הן המשמעותיות לחיינו היומיומיים.
שנזכה בע"ה לקיים את המצוות ההגיוניות, מתוך ידיעה שגם הן מאת ה' יתברך, ועל ידי כך להגדיל ולהפיץ את שמו של הקב"ה בעולם, ושהמקור האמיתי לכל החוקים האנושיים היא התורה, ועל ידי כך יידעו כולם: "כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו".
הרב מיכה קלצהנדלר, ראש ישיבת בני עקיבא אור עציון