"ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (שמות כ"ה, ב'). חומרי גלם רבים היו נחוצים לבניית המשכן וכליו, הבגדים והחצר, ואת כולם התנדב העם להביא בשמחה ומתוך הזדהות פנימית, עד שבפרשת ויקהל נאמר ש"מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה". כאן אנו פוגשים בכוחות הנתינה הכבירים הרוחשים מתחת לפני השטח אצל העם היהודי.
בעוד שבועיים נקרא אודות מצוות מחצית השקל בתחילת פרשת כי-תשא, שם נאמר "ונתנו איש כופר נפשו לה בפקוד אותם". המילה 'ונתנו' היא פאלינדרום, מילה שקריאתה מימין לשמאל ומשמאל לימין היא זהה. מבחינה רעיונית זהו 'חוק שימור החסד': כל נתינה חוזרת לבעליה, ואיננה הולכת לאיבוד. כשאני נותן, אני מרוויח מעצם ההתקשרות לזולת. ככל שהנתינה משמעותית, כך הולך ומתהדק הקשר שבין הנותן למקבל (יש המוכיחים מכאן שאין בעולמנו אלטרואיזם טהור).
הרב אליהו דסלר ('מכתב מאליהו' חלק א') קובע ב'קונטרס החסד', שכוחות הנטילה והנתינה הם המנוע הדוחף את כל פעולות האדם. לגבי כוח הנתינה, כותב הוא כך:
"כל אדם יתאווה לבנים... כי ירגיש צורך שיהיה לו את אשר יאהבנו וייטיב לו. אנו רואים בהולכים ערירים, שיכניסו יתומים לביתם והיו להם לבנים, או יקרבו אליהם כלב או שאר בעלי חיים... כי שורש הנתינה טמון בעומק נפש האדם. כאן שאלה עומדת לפנינו, האם הנתינה תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה? הורגלנו לחשב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, יטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא... כי את עצמו ימצא בהם... האהבה הזאת היא אשר תבוא בלי ספק מן הנתינה. ראיתי הורים אשר ראו את כל חמדת חייהם בבנם הקטן, והנה בשעת מלחמה ברחו כולם, והאב נשאר עם בנו בצד אחד והאם בצד שני. כאשר שקטה המלחמה והתוועדו שוב יחד, לא יכלו לתקן את אשר חסר להם בזמנו. אהבת האב ובנו היתה עמוקה מאהבת האם והבן... האב הוא אשר גידל ואימן את הילד תחתיה, זהו אשר חסר לה, האהבה הבאה מן הנתינה עברה כולה אל האב... כללו של דבר, מה שיתן האדם לזולתו לא יאבד ממנו... זו היא הידבקות אדם לזולתו, אשר נקרא לה אהבה".
כמובן, הנתינה החשובה ביותר היא בתוך המשפחה: בקשר הזוגי ובהרעפת אהבה על ילדינו. בהשאלה, כל עם ישראל הוא משפחתנו המורחבת. בכל הנוגע לסוגיית הקשר עם המחצית השניה של עמנו, ולנתינה שלנו ליהודים החיים בפזורה גיאוגרפית הפרושה על פני תבל, לעיתים בשממה רוחנית ובסיכון לאבדן זהות ולהתבוללות – עדיין אי אפשר לומר עלינו "מרבים העם להביא". ואין לך נתינה גדולה יותר בדורנו מאשר הצלת נפשות רוחנית.
מרכז השליחות של הציונות הדתית בהובלת תנועת המזרחי העולמית, יוזם זו השנה הרביעית יריד הסברה והכוונה לקראת שליחות חינוכית וקהילתית בתפוצות. שליחות זו, כולה נתינה! זהו צו השעה למניעת התבוללות, לחיזוק הזהות היהודית והציונית, ולעלייה ארצה. את אחינו ואחיותינו אנו מבקשים! האם נזכה להיות מאותם שנאמר עליהם "ויקחו לי תרומה"?
הרב הלל ון-לואן, ראש תחום מנהיגות בתנועת המזרחי העולמית