ההישגים המרשימים של המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020 הם בהחלט סיבה ראויה לחזור ולספר את סיפורו המופלא של הנוירוכירורג היהודי ד"ר לודוויג גוטמן - הרופא וההשראה מאחורי אולמפיאדת הנכים.
לודוויג גוטמן נולד ביולי 1989 בעיר טושק, בשלזיה עילית שבאימפריה הגרמנית (כיום חלק מפולין). כשהיה בן 3, עברה משפחתו לעיר קניגסהיטה, שם בגר והחל מתנדב בבית חולים מקומי.
במסגרת הפעילות נחשף לכורה פחם עם פגיעה בחוט השדרה שמת מזיהום חמור - אירוע ששינה את חייו וגרם לו להתעניין בפגיעות נוירולוגיות.
בגיל 19, הוא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת ברסלאו ובשנת 1924 קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת פרייבורג. גוטמן התמחה בנוירולוגיה ובנוירוכירורגיה וב-1933 כבר נחשב לאחד מהנוירוכירורגים הטובים בגרמניה ושמו הלך לפניו בכל ברחבי אירופה.
עם עליית הנאצים לשלטון וההגבלות שהוטלו על רופאים יהודים, גוטמן הורשה לעבוד רק בבית החולים היהודי בברסלאו, ותוך זמן קצר התמנה למנהל המוסד. באותן שנים גם נשא לאישה את אלזה ולשניים נולדו להם שני ילדים: דניס ואווה (איב).
חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוזמן גוטמן לפורטוגל כדי לטפל בחבר של הדיקטטור הפורטוגלי אנטוניו דה אוליביירה סלזר, וקיבל אשרה מיוחדת גם עבור משפחתו.
עם פרוץ המלחמה, עברה המשפחה לבריטניה, שם החל לעבוד בבית חולים רדקליף שבאוקספורד והמשיך לחקור פגיעות בעמוד השדרה - בזכות תמיכה של המועצה לאקדמאים בסיכון.
"בזמן שאתה מחכה לאלוהים שייקח אותך - אתה יכול לעבוד"
מלחמת העולם השנייה הובילה לעלייה בכמות נפגעי עמוד השדרה בבריטניה, הן בקרב החיילים והן בקרב אזרחים שנפגעו ממתקפות הבליץ של חיל האוויר הגרמני, וגוטמן נקרא לדגל. הוא קיבל אזרחות והתבקש על ידי הממשלה להקים ולנהל את מרכז הפציעות הלאומי בבית חולים 'סטוק מנדוויל' בבקינגהאמשייר שבדרום אנגליה - תפקיד אותו מילא עד שנת 1966.
באותם ימים, פציעה בעמוד השדרה הייתה שקולה לגזר דין מוות: הפצועים שכבו ללא תזוזה, סבלו מזיהומים וסיבוכים קשים ומרבית הזמן היו תחת תרופות טשטוש להקלת הכאבים.
גוטמן החליט לנסות שיטה אחרת.
בניגוד גמור לרצונם של המטופלים, הוא הפסיק את תרופות הטשטוש ודרש מהם את הקשה מכל: לקום ולהפעיל את השרירים. "פציינט אחד אמר לי 'אני מחכה לאלוהים שייקח אותי למעלה'", ציטט ה'טיימס אוף לונדון' את הרופא היהודי העקשן בכנס ב-1962. "אמרתי לו 'בזמן שאתה מחכה - אתה יכול לעבוד'".
כדי לעודד אותם לצלוח את האתגר הקשה והתובעני, הוא יזם תחרויות על כסאות גלגלים. בראיון שהעניקה בתו אווה לאתר YNET בשנת 2016, היא סיפרה כי בתחילה הוא ניסה הוקי שדה, אבל כשהמשחק הפך אלים מדי, החליט לעבור לכדורסל.
העבודה עם הפצועים הובילה את גוטמן למסקנה שפעילות ספורטיבית היא הטיפול העיקרי לשיקום פיזי ונפשי, ולמרות שחלק מהפצועים נותרו משותקים, רבים מהם הכירו לו תודה, כינו אותו "פופה" בחיבה ודאגו למלא את בקשתו: לחיות חיים מלאים ולהפוך לאזרחים משלמי מסים.
'הטוב שבגברים'
בשנת 1948, ביום שבו נפתחו המשחקים האולימפיים בלונדון, ייסד גוטמן את משחקי 'סטוק מנדוויל' - תחרות קליעה בחץ וקשת, שבה השתתפו 16 ספורטאים נכים. ב-1960 אוחדו המשחקים עם אולימפיאדת הקיץ, וכיום הם נערכים אחת לארבע שנים בחסות הוועד האולימפי תחת הכותרת 'משחקים פראלימפיים'.
התרומה של גוטמן למדינת ישראל הצעירה הגיעה ב-1949, אז ביקר כאן לראשונה ותרם מניסיונו להקמת מערכת לשיקום פצועי מלחמת העצמאות ומאוחר יותר, לשיקום נכי צה"ל. מאוחר יותר ביקר עוד מספר פעמים בישראל ותמך בענף השיקום.
בשנת 2016, מונתה בתו, איב לפלר, לראש הכפר האולימפי בריו דה ז'ניירו וקיבלה את פני המשתתפים במשחקים הפראלימפיים. באותה שנה הוקרן ברשת BBC סרט על חייו, 'הטוב שבגברים' והמוזיאון היהודי בלונדון הציג תערוכה על חייו.
לודוויג גוטמן נפטר ב-1980 בגיל 80. כשנה לאחר מכן, הוא הונצח ב'יד לאיש הספורט היהודי' במכון וינגייט, מוזיאון המנציח ספורטאים יהודים שהגיעו להישגים יוצאי דופן.
הודות לגוטמן, במשחקים הפראלימפיים בטוקיו 2020 משתתתפים בימים אלו 4,400 ספורטאים שמתחרים ב-537 קטגוריות.
יהי זכרו ברוך!