פרשת ואתחנן, שלעולם תחול מיד לאחר תשעה באב, זוכה תמיד לאותה הפטרה, המעניקה לשבת הבעל"ט את שנה: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם". ולמה נכפלה המילה נחמו? משום ששכשם שעם ישראל הוכה פעמיים, בחורבן בית מקדש ראשון ובחורבן בית מקדש שני, כך גם נחמתם בכפליים: נחמו אחד – על בית מקדש ראשון שחרב, נחמו שני – על בית מקדש שני שחרב.
משה רבינו פותח בפרשה את הפרשה במילה 'ואתחנן': וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹור". כל המפרשים עוסקים בתחנוניו של משה רבינו. ומהם תחנוניו? ועל מה? רש"י אומר שהגימטריה של 'ואתחנן היא 515, ללמדך שמשה רבינו התפלל 515 תפילות כדי להיכנס לארץ ישראל.
שואלים המפרשים: וכי למשה רבנו חסר משהו ברזומה שלו, כדי להוסיף גם את הכניסה לארץ ישראל? ? הוא הרי היכה את עשר המכות במצרים, דיבר עם הקדוש ברוך הוא פה אל פה, הקב"ה מעיד עליו "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא". משה רבינו קורע את ים סוף, בזכותו זוכה העם למן במדבר, הוא נלחם ומנצח במלחמת עמלק. משה הוא אדון הנביאים, שלגביו אומר הנביא מלאכי: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי", כך שהתורה כולה נקראת על שמו. מה עוד חסר לו?
חסרה לו ארץ ישראל, שלמענה הוא מתחנן 515 תפילות שונות זו מזו.
אחד מגדולי המפרשים אומר, שמשה רבינו מעביר מסר לכולנו, ומלמדנו מה ערכה של ארץ ישראל. משה רבנו אומר: בנַי בנותַי, בלי להיכנס לארץ ישראל אני משה רבנו חסר. אני לא שלם.
פרשת ואתחנן היא פרשה של נחמה גדולה. בכינו במדבר כשלא רצינו להיכנס לארץ ישראל. בא משה רבנו ואומר לנו כאן בפרשת הנחמה: כמה חשוב שעם ישראל יחיה בארץ ישראל. תערגו אל ארץ חמדה, תתפללו לחיות בה. אל תבואו רק באחרית ימיכם כדי למות בה, כפי שנהגו בעבר, אלא בואו לחיות בארץ ישראל.
זה המסר בפרשה וזה המסר בהפטרה. המסר הוא שארץ ישראל איננה נדל"ן, איננה שטחים. ארץ ישראל אינה רק שירת 'ארץ חמדת אבות', כי אם "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
עלינו להכיר ולהבין עד כמה מאושרים אנחנו, שזכינו לחיות כאן, בארץ ישראל, וזכינו להגיע לדרגה שמשה רבנו רק התחנן והתפלל להגיע אליה.