לפני שבועיים התרחשה היסטוריה קטנה בגוש עציון, כאשר קהילת 'שירת תמר' ביישוב אפרת בחרה באשה לעמוד בראשה, ללא רב גבר לצדה – לראשונה בקהילה אורתודוקסית בישראל. בהצבעה נבחרה הרבנית שירה מרילי מירוויס ברוב מוחץ של 83%, לשמש "מנהיגה הלכתית ורוחנית", ובשבועות הקרובים צפוי להתקיים טקס ההכתרה הרשמי. בחמש השנים האחרונות השתתפה שירה (40) בתוכנית להוראת הלכה ומנהיגות קהילתית של המכון למנהיגות הלכתית מבית רשת אור תורה סטון. מדובר במסלול המקיף ביותר ללימודים תורניים לנשים - המקביל ללימודי ההסמכה לרבנות לגברים. בחודש הבא היא צפויה לקבל את התואר, לאחר שהשלימה בהצלחה את כלל המבחנים בתוכנית.
במעמד הר סיני, בעת מתן תורה, עמדו גברים ונשים יחדיו מול ההר. מאות שנים עברו מאז אמר התנא רבי אליעזר "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". מים רבים זרמו בנהרות התורה מאז וגם היחס ללימוד תורה לנשים בעולם האורייני בו הן חיות, עבר שינוי. אם במאה הקודמת נחלקו הדעות בעניין, ושרה שנירר נזקקה לתמיכתו של החפץ חיים מול רבנים שיצאו נגדה בבואה ללמד תורה את בנות ישראל, הרי שבעידן הנוכחי לימוד תורה לנשים מקובל על כלל הציבור התורני, ברמה כזו או אחרת.
לכבוד חג מתן תורה שוחחתי עם שלש תלמידות חכמים על החיבור שלהן לתורה ועל מקומה של התורה לדעתן בחיי נשות ישראל. השיחה מתמקדת בלימוד תורה שכל הנפש מושקעת בו, לימוד תורה ברמה גבוהה שכולל את כל חלקי התורה, בוודאי אלה הנחשבים מרכז החיים היהודיים. לימוד תורה שמי שנפשה תשאף לו, תוכל להמשיך לא רק ללמוד אלא גם ללמד ואולי אף להשתלב בהנהגה התורנית של עם ישראל.
אישה לומדת מתעשרת מבחינה רוחנית
הרבנית מלכה פיוטרקובסקי היא מחלוצות לימוד גמרא לנשים בישראל. מעל 30 שנה לימדה גמרא בבית ספר פלך, עמדה בראש מדרשת לינדבאום, לימדה גמרא בהרבה מדרשות ומוסדות על תיכוניים. לפני שש שנים יצא לאור ספר הלכה שכתבה שנקרא 'מהלכת בדרכה'.
אחרי עשרות שנים של לימוד תורה למאות נשים, הרבנית פיוטרקובסקי מקווה שהתחום יילך ויגדל, שעוד נשים יצטרפו למעגל ויזכו ליהנות מהזכות שניתנה לנשות הדור שלנו ללמוד תורה. "יש הרבה קשיים ואתגרים שהקב"ה מציב לפתחנו כיחידים וכחברה", היא אומרת, "ואני מרגישה תחושה חזקה שאם אנחנו הנשים זכינו להיוולד ולגדול בדור שבו אנחנו יכולות ללמוד את לימודי היהדות לעומק ולרוחב, זו לא מתנת חינם, יש לנו חובה קדושה להשתמש בלימוד הזה ולהיטיב כדי להגדיל תורה.
"הייתי רוצה לראות יותר ויותר נשים לומדות. כל עולם הרוח היהודי מבוסס על לימוד. הכל נטוע שם בתורה, במשנה בגמרא. אשה לומדת, קודם כל מתעשרת מבחינה רוחנית. היא יוצרת חיזוק משמעותי למוטיבציה לקיום מצוות. ואם היא גם מקדישה לזה נתח משמעותי בחייה, היא יכולה להגיע להישגים יפהפיים ולחידושים גדולים בעולם הלימוד".
איך את הגעת ללימוד תורה?
"אני הגעתי ללימוד בעקבות אבי ז"ל, שזיהה אצלי מגיל קטן סקרנות אדירה והתחיל ללמד אותי בהתחלה דברים פשוטים. מגיל 10 למדנו גמרא וזה מאד כבש אותי. מאז ועד לרגע זה אין דבר שאני יותר אוהבת לעשות מללמוד תורה, על כל המגוון. זה יכול להיות מחשבת ישראל, הלכה, משנה - אבל באמת הכי אני אוהבת ללמוד גמרא והלכה. זה התחיל מאהבה פשוטה ללימוד. אני יכולה לשתף אותך שגם בתקופות בהם אני מתמודדת עם אתגרים, כשיש לי רגע אני לומדת, אני קוראת לזה בצחוק 'תחנת הדלק שלי'. אני לומדת קצת וממשיכה להתמודד עם האתגרים.
"נשים חייבות כלים להתמודדות"
הרבנית ד"ר עו"ד מיכל טיקוצינסקי (52), עמדה בעבר בראש בית מדרש לנשים בית מורשה, היום היא ראש בית המדרש לנשים במכללת הרצוג, ראש תוכנית ההלכה במגדל עוז וחברה בהנהלת ארגון רבני צהר. טיקוצינסקי הקימה תוכנית הלכה לנשים, שמטרתה להכשיר נשים להורות הלכה, מתוך הבנה שכמו שאליה פונות תלמידות עם שאלות הלכתיות, גם נשים אחרות שמלמדות מקבלות פניות כאלו, בעוד שאין בעצם שום תוכנית שמכשירה נשים ללימודי הלכה.
לדעתה לא ייתכן שבכל תחום נשים תהיינה בחזית, ורק בלימוד התורה הן תשארנה הרחק מאחור: "אני חושבת שזה מתבקש. נשים היום הן מאד משכילות, מתמודדות עם דברים שנשים בעבר לא התמודדו. לא יעלה על הדעת שהעולם הדתי שלהן יהיה ברמה פחותה מעולם החולין שלהן. בכל עניין אחר שהן עסוקות, הן מצויות ברמה הכי גבוהה, ורק בכל הנושאים ההלכתיים הדתיים ההשקפתיים, יש להן איזושהי נכות. זה חשוב קודם כל בשביל עיצוב האישיות שלהן, לחזק את היסודות של העולם הדתי הפנימי שלהן.
"היבט נוסף שבגללו הלימוד חשוב, הוא חינוך הילדים המבוסס על הידע שהאמא תורמת בבית. גם האמא עומדת מול הילדים, שלא לדבר על זה שהרבה פעמים האבות נעדרים ימים שלמים ומי שנותן את הטון החינוכי בבית זה נשים. הן חייבות שיהיו להן כלים להתמודד עם נושאים הלכתיים.
"ועוד נקודה חשובה: זה מאפשר שיח בגובה העיניים בין בעל ואשה והוא יכול ליצור זוגיות הרבה יותר עשירה ומשמעותית.
"גדלתי בבית ספוג בתורה מאד מאד. אבא שלי זכרונו לברכה מאד שידר לנו בכל דרך אפשרית שלימוד תורה זה הדבר הכי משמעותי שאדם יכול לעשות בחיים שלו. זה בא לידי ביטוי בהמון דרכים. אני יכולה להגיד גם שזו נטיה שלי. אני זוכרת מגיל ילדות ממש שהרב מדבר בבית כנסת וכל הילדים משתובבים, בעוד אני עומדת ליד ומקשיבה. זה ממש ריתק אותי. זה משהו שינקתי בבית וגם כנראה היה בתוכי תמיד.
"אני זוכרת שכשסיימתי תיכון חשבתי על מה אעשה כשאהיה גדולה - והדבר שהכי הכי רציתי היה בעצם ללמוד כמו אחים שלי בישיבה גבוהה או משהו כזה, גמרא, ולהעמיק בלימוד תורה. הבנתי באותה נקודת זמן שזה לא על הפרק, זה לא אפשרי, אין אופציות. למרות שכבר היו כמה מדרשות, זה היה בראשיתו והשמועה לא הגיעה עד בני ברק, שם גרתי. אני זוכרת שזה מאד תסכל אותי אבל כמובן לא שיתפתי בזה אף אחד. באותן שנים לחלום על לימוד תורה בשביל נשים, בוודאי בבני ברק בה גדלתי, היו מסתכלים עלי כעל יצור מאד משונה. אז לא חלקתי אותו עם אף אחד. הלכתי ללמוד משפטים ונהייתי עורכת דין.
"בגיל 30, ואני כבר נשואה עם ילדים, פגשתי חברה ברחוב שאמרה לי: 'פותחים תוכנית במתן שהיא בדיוק תפורה עלייך, ושם לומדים גמרא ברצינות חמישה ימים בשבוע ברמה מאד גבוהה'. באותו רגע אורו עיני. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. למזלי בעלי הסכים. זה לא כל-כך פשוט. זה אומר לא לפרנס משפחה. אחר כך עוד הייתה המשוכה של להתקבל. בזמנו לא היה לי ידע בגמרא והייתי צריכה להיבחן על סוגיה כדי להתקבל, אז הושבתי את בעלי שילמד אותי איזו סוגיה כדי שאוכל להיבחן עליה.
"מאז שסיימתי את התיכון ועד שנהייתי בת שלושים העולם של המדרשות קצת יותר התבסס. היו נשים בשטח שלמדו שנה שנתיים והמשיכו הלאה. אלה היו המסלולים, זה מה שהוצע במדרשות. זה אומר שבחורה ממוצעת שלמדה במדרשה, והיו מעטות כאלה, ידעה מה זו גמרא, השפה נהייתה מוכרת לה, אבל היא לא הפכה להיות מישהי שיכולה ללמד גמרא. זה היה מטורף בכלל לחשוב על הרעיון הזה שאשה יכולה ללמד, להגיע לרמות האלה של הוראת גמרא. "המחשבה היתה שברור שתמיד יהיו גברים שיותר טובים. זה היה נשמע הזוי. קשה לי אפילו להסביר עד כמה. כדי להתגבר על כך פתחו תוכנית תובענית של חמישה ימים בשבוע למשך שלוש שנים, עם טובי הר"מים והמלמדים. תוכנית מאד מעמיקה. אנחנו היינו המחזור הראשון של התוכנית הזאת.
כשהלכתי לשם זה היה נשמע לי מגוחך לגמרי, שאולי אי פעם יהיו נשים שמלמדות גמרא. ובוודאי שלא חשבתי על עצמי כמי שתהיה מסוגלת לעשות את זה אי פעם, אבל נורא נורא רציתי ללמוד, פשוט מתוך אהבת תורה שבאמת הייתה בי מגיל אפס. זה מה שמשך אותי לעולם הזה. באמת, זה מה שרציתי לעשות, פשוט ללמוד כדי ללמוד.
כל יום הייתי מקנאת בעצמי. כל-כך נהניתי. הרגשתי שאני עושה את הדבר הכי מקסים בעולם. זה היה פשוט מדהים. תמיד חשבתי, בסדר, תסתיים התוכנית, יש לי מקצוע, אם לא תהיה ברירה אני אחזור אליו. וכשסיימנו את התוכנית הבנתי שהכי הייתי רוצה להישאר בעולם הזה של לימוד תורה. זה מרווה את הצמאון שלי. ואז הגיעה הפנייה מבית מורשה שהציעו לי להיות ראש בית המדרש לנשים".
"ועם ישראל זקוק היום לנשים לומדות תורה"
כמעט עשור לאחר התקופה שטיקוצינסקי תיארה, ונראה שגם בהמשך הדרך, האפשרות של נשים ללמוד תורה לא הפכה להיות הרבה יותר פשוטה. הרבנית ד"ר תמר מאיר (44), ראש בית מדרש כולנה, חוקרת מדרש ואגדה וחברה בהנהלת ארגון רבני בית הלל, מתארת את הדרך העוקפת שביצעה כדי לאפשר לעצמה ללמוד תורה.
"אני שייכת לדור שבו לא היו כל-כך אפשרויות ומסלולים פתוחים לנשים, מעבר למקסימום שנת מדרשה, שגם זה היה חלוצי. היה לי ברור שאני רוצה להמשיך ללמוד, והדרך היחידה ללמוד באופן רציני ומעמיק היתה באקדמיה. בסופו של דבר, את התארים הראשונים שלי עשיתי במחלקה לספרות בהתמחות של מדרש ואגדה, ולאורך הדרך המשכתי ללמוד גם במדרשה בבר אילן, גם בכל מיני פרוייקטים של מתן, וללמד במקביל, במתן, באמונה, ואחר כך באקדמיה. סללתי לעצמי איזשהו סוג של מסלול עוקף".
ד"ר תמר מאיר מתארת את הקושי של נשים להתמיד בלימוד תורה ואת המאמצים שלה ושל חברותיה להפוך את לימוד התורה לנשים לנגיש ואפשרי: "היום, בגיל שמונה עשרה, כבר כן מקובל להקדיש לתורה שנה מהחיים. שנה זה כבר סטנדרט. אבל אם יש בת שרוצה ללמוד יותר משנה אחת, מרימים גבה, למרות שברור שאח שלה יכול להישאר שיעור ו' שיעור ז'. באותה משפחה ממש התשובה תהיה שונה. כאילו מדברים על חובה.
"אומרים לבנות, לא תלמדי תורה, כי את צריכה לפרנס. אבל בואו לא נשכח, שאם מדברים על חובות הלכתיות פורמליות, אז גם החובה לפרנס היא לא שלה. אז השיח הוא לא שיח של חובה. השיח צריך להיות מה עַם ישראל צריך, ועַם ישראל זקוק היום לנשים לומדות תורה, ושהתורה שלימה יותר כשהנשים הן חלק מתוכה.
"לפני כמה שנים התחלתי בפעילות ציבורית ביחד עם שותפות, שנועדה להנגיש נשים לומדות תורה לכלל הציבור, שזה כלל גם להקים מאגר בשם 'השמיעני' של נשים בעולם התורה. התובנה הייתה, שכשמחפשים שיחה לאולפנה לחודש אלול, אז יביאו רב שיעביר שיחה תורנית, ואשה שתספר את סיפורה המרגש, ואין מודל לבנות של אשה שלומדת תורה. אבל לא תמיד גם קל לאתר, כמו במקרה שלי שאני בכלל דוקטור לספרות, כי אין לנו הכרה פורמלית.
"בהמשך ביחד עם שותפות הקמתי בית מדרש לנשים בגבעת שמואל, שמטרתו להנגיש לנשים בכל הגילאים את האפשרות ללמוד תורה ברמה גבוהה בקהילה, גם אם אין לך את הפריבילגיה לפנות שנה מהחיים בשביל זה".
ד"ר תמר מאיר חותמת את הנושא בחיבור שבין הדרך שלה ללימוד תורה והדרך אותה היא מנסה לסלול לבנות ישראל: "מגיל מאד צעיר זה התחום שהנפש שלי הייתה שם, שהכי רציתי לעסוק בו. אני בטוחה שיש עוד המון ילדות כמוני, ואין שום סיבה שיעברו את המסלול המפותל שאני עשיתי. השערים צריכים להיות פתוחים בשבילן".