כאשר מעיינים בפרטי היום השמיני, נראה שההשוואה למעשי הכהן הגדול ביום הכיפורים מתבקשת. בשני המקרים ישנו מפגש ישיר עם נוכחותו של הקב"ה. ביום השמיני נאמר במפורש: "זה הדבר אשר תעשו וירא אליכם כבוד ה'", וביום הכיפורים נאמר: "כי בענן איראה על הכפורת". בשני המקרים התהליך מורכב מהבאת קרבנות של הכוהן יחד עם הבאת קרבנות מהעם.
נראה כי התורה עצמה מכוונת אותנו לקשר זה, שכן בתחילת פרשת יום הכיפורים אומרת התורה כך: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו".
פרשנים רבים ניסו להבין את הקשר הישיר בין הדברים ונאמרו פירושים רבים על כך. ייתכן שהתורה קושרת בין הדברים בגלל ההשוואות שהבאנו לעיל. השוואת שתי הפרשיות יכולה לשפוך אור על קושי מסויים שעולה בפרשתנו. לאחר שמצווה משה את אהרון לפנות לבני ישראל ולבקש מהם להביא בעלי חיים שונים להקרבה, ביצע אהרון את העניין, ואז מצווה משה את אהרון כך: "קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר ציווה ה'". אם ישנם קרבנות המכפרים על העם, מדוע אם כן נאמר בקרבנו של אהרון שהוא בא לכפר גם על העם ("וכפר בעדך ובעד העם")?
לאור ההשוואה למעשי יום הכיפורים השאלה מתחדדת, שכן גם שם ישנם קרבנות הנלקחים מהעם, ושם ישנה הבחנה ברורה בין הקרבן של אהרון שמכפר עליו ועל ביתו, לבין הקרבן שהוא מקריב עבור העם ששם נאמר: "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל". מדוע אם כן מציינת התורה שאהרון עצמו מתכפר בקרבן העם?
נראה כי מטרת שני הימים הייתה שונה. ביום הכיפורים נאמר שהקורבנות באים לכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ופירוש הדבר שמעשי יום זה באים לכפר על הפגיעה בבית המקדש ובשכינת ה' בו, שנגרמה על ידי חטאי העם. ובעניין זה ניתן להבחין בין חטאי העם לבין חטאי הכוהן. אולם מטרת היום השמיני הינה חניכת מערכת היחסים המיוחדת של עם ישראל עם הקב"ה לדורי דורות. ברגעים אלה נוצרת התשתית המיוחדת של קשר בלתי אמצעי של העם עם ה' על ידי ייצוג הכוהנים. ישנו פן בכוהנים שהם משמשים כשליחיו של הקב"ה לעם ישראל (בלשון חכמים "שלוחי דרחמנא"), ולכן חשוב מאד לתורה להדגיש כי הם גם שלוחיו הנאמנים של עם ישראל כלפי הקב"ה.
אין מדובר כביכול רק באנשים ממונים מלמעלה אלא אנשים שצמחו מלמטה המשמשים נציגים אותנטיים של העם. משום כך מדגישה התורה שהכוהן המביא את קרבן העם מכפר בקרבן זה גם על עצמו שכן הוא חלק מהעם. ידיעה זו נוסכת ביטחון בקרב העם ביכולת שלהם להתקרב אל הקב"ה ולהצליח בקשר המיוחד עימו שכן הכוהן צמח מתוכם.