מיליון שקל - זהו הסכום ששולם השבוע בתמורה לחנוכייה פשוטה למדי, שנראית עשוייה פליז זול, שדומות לה ניתן לרכוש תמורת שקלים בודדים בשווקי הפשפשים. אלא שחנוכיה זו, חנוכיית מיליון השקל, היא בעלת כתב יוחסין שמגיע עד לאדמו"ר החסידי רבי אברהם דב מאבריטש, שעלה מפולין לצפת ונפטר בה בשנת 1840.
החנוכיה המיוחסת נמכרה השבוע במכירה פומבית של בית המכירות 'גנזים', שדרש עבורה מחיר התחלתי של כחצי מיליון שקל, אף שהעריך כי שוויה האמיתי נע בין 300 אלף דולר ל-600 אלף דולר. רבים ממשתתפי המכירה הפומבית התחרו ביניהם על הזכות לרכוש את החנוכיה המיוחסת, והקפיצו את מחירה במדרגות של 10,000 דולר האחת, עד שהעפיל למחיר הדימיוני של 220 אלף דולר. סכום זה בתוספת עמלת מכירה בסך 24% ומע"מ על העמלה בלבד, מגיע לכמיליון שקל, וליתר דיוק 987,000 שקל.
עצם קיומה של חנוכיית שהיתה בבעלות הרבי מאבריטש, המכונה על שם ספרו 'בת עין', היה מגובה בכתב ייחוס מפורט לפרטי פרטים, המלווה את החנוכיה ומתאר על העברתה מיד ליד, ב-182 השנים שחלפו מאז פטירת בעל ה'בת עין'. "על כל הנ"ל העיד וחתם רבי יהודה'לה סלאנימער, וכן מצורפת עדות בכתב יד מר יצחק קלמן רכס, אשר כתב וחתם את עדותו על ייחוס המנורה על מסמך החתום בחתימה נוטריונית".
הרבי מאבריטש, יליד 1760, שימש ברבנות בקהילות בפולין, עד שהחליט בהיותו בן 70 לעלות ארצה, והשתקע בצפת. הוא נודע כבעל מופתים, שאחד מהם היקנה לו תהילת עולם. היה זה בשנת 1837, כשרעידת אדמה קשה, בדרגה 7 בסולם ריכטר, החריבה את הגליל, מחקה את צפת וגרמה בה ל-4,000 קרבנות, וגם הציפה את טבריה בגל צונאמי ענק שעלה מן הכינרת. בעת הרעש שהה האדמו"ר מאבריטש עם אנשיו בבית הכנסת, והוא הורה להם להתכנס בחציו האחד של בית הכנסת ולהחזיק באבנט שלו. בעת הרעש הגדול קרסה התקרה בחציו הריק של בית הכנסת, בעוד שהמתפללים ששהו באגף השני יצאו באורח נס ללא פגע. עד היום הזה חקוק סיפור ההצלה על לוח שיש מעל הכניסה לבית הכנסת אבריטש בצפת: "מה נורא המקום הזה, בית מדרשו של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאבריטש זצ"ל שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז, ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
סיפור מופלא נוסף המיוחס לאדמו"ר מאבריטש: בשנת תר"א פרצה מגפה בצפת אשר הפילה חללים רבים. גם הרבי מאבריטש היה בין חולי המגיפה. האגדה מספרת שכשחש שמותו קרב, הבטיח כי הוא יהיה הקורבן האחרון של המגיפה. ביום י"ב בכסלו הוא הסתלק לבית עולמו – והמגיפה נעצרה. האדמו"ר קבור בבית העלמין העתיק בצפת, ועד היום קים מנהג צפתי להתפלל על קברו לעילוי נשמתו, כסגולה למופתים, דווקא בראש חודש שחל רק ביום ששי, ודווקא משעות הצהריים עד כניסת השבת. המונים מרחבי הארץ אימצו מסורת זו, מה שמסייע לפרנסת ענף המלונאות הביתית בצפת.
החנוכיה של האדמו"ר מאברטיש ניצבת על שש רגליים ובה שמונה בזיכים מונחים על בסיס ברוחב 23 ס"מ מוקפים גדר מסוגננת. לחנוכיה 'גב' מתכת מעשה סבכה, שבמרכזו הכיתוב 'להדליק נר חנוכה' ומשני צידיו תבליטי שני זאבים עם רגל קדמית נטויה. לטענת הבעלים הקודמים של החנוכיה היא עשויה כסף שהשחיר ונראה כפליז.
הספר 'בת עין' נחשב לספר יסוד בעולם החסידות, ולומדיו מאמינים כי העיון בו מסוגל לישועות. בעולם החסידות מאמינים שחפצים ששימשו אדמו"רים בחייהם, עשויים לסייע למחזיקים בהם לאחר פטירתם, כפי שכתב הרבי ממונקאטש, בספרו: "מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב... שחפץ השתמשות של צדיק, זוכין על ידו לענייני טובות עולם הזה".