לפני שבועיים, בראיון שפורסם ב'מצב הרוח' עם מיכאל מיכאלי, מראשוני התלמידים בישיבת כפר-הרוא"ה, הוא סיפר איך התחיל סיפורה של הכיפה הסרוגה. "באותה תקופה כולם חבשו כובעי ברט וקסקט. אחת החברות של אחד התלמידים סרגה לו כיפה סרוגה - ומשם זה התגלגל. יותר ויותר בנות סרגו כיפות לבנים, והכיפה הסרוגה הפכה לסמל".
את הכתבה קראה גם ליאת ארנטל, שגילתה מי היו אותה חברה והחבר: סבתא וסבא שלה, פנינה ועובדיה חן ציון מגבעת שמואל, היא בת 90, הוא בן 94. שניהם עדיין בריאים וצלולים. בשיחה עם 'מצב הרוח' הם סיפרו את סיפור הכיפה הסרוגה הראשונה.
עובדיה חן ציון, תל אביבי במקור, למד בכפר הרואה בשנת תש"ד. "הייתי בגרעין ה', ומהישיבה עלינו לביריה", הוא מספר, "ומשם עברתי לגרעין שייסד את קיבוץ עין צורים בגוש עציון. אחרי המלחמה הייתי ממקימי קיבוץ עין צורים בשפלת יהודה".
על הולדת הכיפה מספרת פנינה רעייתו, גם היא תל אביבית במקורה, ממשפחת נדל: "ההתחלה היתה בסניף תל אביב של בני עקיבא, שם התקיים חוג של מדריכות, שעסקו בריקמה של חולצות רוסיות. אני הייתי אחת הסורגות. אח"כ סרגנו מעין כיפות מחודדות עם פונפון בקצה. הכיפה הזו לא תפסה. מעטים הלכו איתה, וכך זה נגמר".
פנינה ועובדיה נשואים כבר 71 שנים ולהם שלושה בנים. את החופה בשנת תש"י, 1950, ערכו הרבנים נריה ושאול ישראלי, זכר צדיקים לברכה. "בחתונה עוד הייתי עם קסקט", מספר עובדיה.
בשנת 1956 עבד עובדיה ב'עליה לנוער הדתי' בבית המיתולוגי של בני עקיבא, ברחוב דובנוב 7 בתל אביב. פנינה סרגה לעובדיה כיפה, הפעם כיפה גדולה אבל לא מחודדת. "את הכיפה הראשונה סרגתי עם שתי מסרגות. היום סורגים עם מסרגה אחת", מספרת פנינה.
"עד אותה שנה העירונים הלכו עם ברט, והקיבוצניקים הלכו עם קסקטים", נזכר עובדיה. בעקבותיה סרגו בנות נוספות כיפות לבנים. "השבט שלנו התחיל בכך", מספרת פנינה. "כיוון שהסריגה נעשתה בשתי מסרגות, הכיפה היתה גדולה".
עובדיה מספר: "יום אחד, ברחוב דובנוב 7, הרב נריה ראה אותי עם כיפה סרוגה, וביקש שפנינה תסרוג גם לו כיפה כזו. פנינה הסכימה. הרב נריה החליף את הכיפה השחורה שהלך איתה עד אז, בכיפה הסרוגה שסרגה פנינה, ומאז החל כל צעירי הציונות הדתית לחבוש כיפה סרוגה. הרב נריה הוא אבי הכיפות הסרוגות – גם בפועל". בראיון עם הרב נריה המפורסם ביוטיוב, הוא מאשר את סיפור הכיפה הסרוגה הראשונה שלו, שקיבל מפנינה חן-ציון.
