השם נתן אלבז אולי לא מוכר בציבור הרחב, אולם עבור לוחמי גבעתי בעבר ובהווה מדובר בסמל לאומץ לב יוצא דופן של בחור צעיר שהקריב את חייו כדי להציל את חבריו לנשק.
נתן אלבז נולד וגדל במרוקו. בגיל 17 - כשנה לאחר קום המדינה - החליט לעשות מעשה. הוא נפרד ממשפחתו ועלה לישראל בגפו. בשנת 1952, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי. כשנתיים לאחר מכן, כשהוא בן 21, הוטל על אלבז לפרק רימוני יד. במהלך ביצוע המשימה ותוך שהוא ספון בתוך האוהל שלו, נשמע לפתע צליל נקישה. אלבז הבין כי אחת הנצרות השתחררה וכי הזמן הולך ואוזל.
הוא שעט החוצה כשבידו הרימון המתקתק ותוך שהוא קורא לחבריו לתפוס מחסה. אלא שהשניות נקפו לרעתו וכשהבין כי חלקם לא יצליח להתרחק מספיק, אימץ את הרימון אל לבו והתפוצץ. הוא נהרג במקום וחיי הלוחמים האחרים ניצלו.
לאחר מותו העניק הרמטכ"ל משה דיין לאלבז צל"ש על גבורתו הקרבתו. ב-1970 הומר הצל"ש לעיטור המופת. ב-1962, כשמונה שנים לאחר מותו, עלתה משפחתו ארצה.
כיום, בערים רבות בארץ ניתן למצוא רחובות על שמו, וכן בית כנסת וגן 'נתן אלבז' בעיר דימונה. מחנה 'נתן' של צה"ל בפיקוד דרום נקרא אף הוא על שמו.
יהי זכרו ברוך!